קנצ'נבורי, עיירה תאילנדית רגועה ויפהפייה. טיילנו בסביבותיה ברגל, באופניים ובאופנוע – ובכל מקום שהסתכלנו, מצאנו פינות חמד שמילאו בהתפעמות את לבבותינו הציניים. הבתים הצפים על הנהר, השקיעות הבלתי-נשכחות והמקומיים המתוקים – השפע של תאילנד מגיע לשיאו בקנצ'נבורי. עוד תמונות מקנצ'נבורי בפייסבוק >
גיא גילה את אהבתו לצילום בדרום אמריקה ומאז מנצל כל טיול בחו"ל לצלם ושהוא בארץ נאלץ להסתפק בצילומי הופעות ואנשים. לעוד תמונות מופלאות של גיא -כנסו לדף שלו בפייסבוק : http://www.facebook.com/guypr
אפשר להגיד הרבה דברים על סרי לנקה. שהיא ארץ חמדנית, שאותיותיה יפות, שתושביה מפשלים בלי הפסקה, שמאכליה טעימים. אפשר להגיד עליה הרבה דברים – ואמרנו אותם בכל הפוסטים על סרי-לנקה. אבל את הנופים הייחודיים במינם אי אפשר לקחת ממנה. הנה כמה מהתמונות הטובות והמעניינות ביותר שצילמנו. for more photos, find us on facebook עוד תמונות באלבומים השונים בדף שלנו בפייסבוק
After traveling for almost 4 months, visiting India, Sri lanka and Thailand, we decided to share our best photos with you. Here they are: אחרי כמעט ארבעה חודשי טיול, אנחנו רוצים לשתף אתכם במיטב התמונות שצילמנו. הנה הן :
המוזיקה של הגלים מרדימה מיליוני רוחניים שגדלו בתקופת הניו אייג'. בשנתם הם מדמיינים ליוויתנים מזדווגים, קשת בענן ושלום עולמי. לעזאזל עם זה! הם מעולם כנראה לא נסחבו מתחת לקצף של גל בגובה מטר וחצי, לא היטלטלו במרחק של סנטימטרים בודדים מחודיה הקוצניים של שונית, לא התחמקו בשנייה האחרונה מהשפיץ של הגלשן הצמוד שניסה לרכב על אותו גל שמימי בדיוק. המוזיקה שאני שומע בשבועות האחרונים היא התנפצות הגלים. על החוף. על השונית. על החול. עלי.
בחייו, סאי בבא היה איש צנוע ביותר. הוא התגורר בחורבות ישנות, ובזמנו החופשי קיבץ נדבות מהעוברים ושבים. כשהחלו ללכת אחריו ולהאזין לדבריו המוני הודים, הוא אמר להם במפורש שהוא לא רוצה שאחרי מותו יסגדו לו. את הזהב שהציעו לו, דחה. אכל לחם יבש ושתה מים כל חייו. הוא פנה למאמיניו ואמר להם שהוא אוסר על הקמת מקדשים לכבודו, ושהוא מעדיף שיתמקדו במה שחשוב בחיים – רוחניות. אותה רוחניות שנובעת מהתרת המאוויים הגשמיים… אז הוא ביקש. המקדש לכבודו, שנחנך באותו היום בו ביקרנו בו, במקרה, היה הדבר המפואר והצבעוני שראינו בהודו. מלא בתמונות ופסלים של אותו נזיר צנוע. השיא במקדש נראה…
למצלמה הקטנה והשובבה שלנו אפשרות של פנורמה. לא התלהבנו ממנה עד עכשיו, אבל מרגע שהגענו להאמפי, התחלנו לצלם תמונות בהמשכים. כי יופיו של הנוף נמשך ונמשך ונמשך והקיף אותך ב-180 מעלות, שחבל היה להגביל את הצילום לפריים הצר והרגיל שלו. הנה התמונות הארוכות של הטיול שלנו בהאמפי. (קליק יגדיל את התמונות הרצויות)
קיימים בעולם חופים יפים יותר עם מים צלולים יותר, חלקם אפילו בישראל (וכשאני אומרת ישראל אני מתכוונת סיני) אבל אלה של הודו מצטלמים כל כך טוב, שלפעמים אני מופתעת שאני ממש נמצאת בהם פיזית. חוף זרוע כוכבי ים, פועלים מקומיים סוחבים לבנים על הראש, שמיים כחולים בהם שט בעדינות רק ענן קומולונימבוס כבד שנושא עמו סערה וגאלונים של גשם. הנה תמונות נבחרות מהחוף הקסום קודלי ביץ'. תכלס, אם הייתם גרפיקאי של חברת נסיעות, לא הייתם רוכשים כאלה תמונות בשאטר? עוד תמונות מקודלי ביץ' והסביבה באלבום הפייסבוק >
הדרך לרישיקש עוברת בעיר הארידוואר הגדולה והסמוכה, לשם מגיעה הרכבת. ביום בו הגענו לרישיקש, הבטחנו שנחזור לסיבוב קצר בהארידוואר. מבעד לחלון הרכב, היא נראיתה מסבירת-פנים יחסית לעיר הודית טיפוסית. הודים עירומים למחצה רחצו בגנגס, נשרים מעופפים מעל, פסל ענק הביט אלינו, כל פינה נראתה כמו פינת חמד מלאה הזדמנויות-צילום. באחד הימים נסענו באוטובוס לסיור לא-מודרך בהארידוואר. לא ראינו אפילו תייר מערבי אחד, וזה היה הפסד שלהם. כל מה שראינו מסביב היה מרתק ויפה יותר עשרות מונים מהשכונות המתויירות של האזור. עוד תמונות מרישיקש בפייסבוק >
נשות רג'סטאן לבושות תמיד בסארים יפהפיים בצבעים הבוהקים ביותר שניתן להפיק מפיגמנטים ארציים. איפשהו באינטרנט כתוב שהמלבושים הצבעוניים נועדו על מנת שהגברים יוכלו לעקוב אחר נשותיהם העובדות בשדה, ולוודא שלא ינאפו. הסברה שתומאסו העלה הרבה יותר הגיונית מהרעיון המופרך הזה. הבגדים הססגוניים הם אמצעי הישרדות נואש אשר שמטרתו להציל את הנשים מהקטל בכבישים הבלתי-אפשריים של הודו. היום שמנו בצד הנטייה החזקה שלי להתרחק ממוות בטוח בכל הזדמנות, עשינו את הדבר הישראלי המתבקש ושכרנו אופנוע. הכבישים לא סואנים כמו בעיר ועלות ההשכרה היא 200 רופי בלבד ליום. איך יכולנו להגיד לזה לא? תומאסו עלה על האופנוע שנתנו לו. שחור ונחמד מתוצרת…