המשמשים הננסיים של לה

נראה כאילו הפרי הרשמי של לה הוא משמשים. בכל מקום אפשר למצוא אותם מיובשים או בצנצנות ריבה. אנחנו קנינו בשוק משמשים טריים והופתענו לטובה. המרקם והצבע שלהם – כמו של אפרסק. הם קטנים וחמודים, וטעמם המתוק מנצח בקלות כל משמש שאכלתי עד כה.

אוכלים אותה בג'איפור

ביום השני שלנו בג'איפור הבנו עם מה יש לנו עסק: אין מסעדות ראויות לישיבה בעיר הזאת. לפיכך, זה היה היום בו עשינו את טבילת האש בתוך אוכל רחוב הודי, היישר מהדוכנים המלוכלכים ביותר. פחדנו שניפול על מאכלים חריפים עד מוות, ושנמצא  את עצמנו משלשלים 14 דקות מרגע האכילה. אבל לא, האוכל הפתיע לטובה את חוש הטעם וגם את מערכת העיכול. לכל ביס היה טעם קצת שונה, והכל לווה בחריפות שובבה ותו לא. טעמנו קאצ'ורי, ואחריו תבשיל כלשהו, שהגיע בצלוחית קטנה יחד עם שלוש חתיכות "פיתה". שיטת האכילה הייתה זהה לניגוב חומוס, אבל מה שניגבנו היה שילוב מבושל ומטוגן של בצל, עגבניות ועדשים בתוך בלילה חומה של תבלינים טעימים. חוץ מזה, נשנשנו יחידה אחת של פורי. מין גוש בצק מטוגן בשמן עמוק, לא בריא בעליל, אבל קראנצ'י וטעים מבחוץ, ומלא בבצל מטוגן מבפנים. בתור קינוח, אכלנו גלידת שוקו-וניל פשוטה וטעימה, מהסוג שכבר לא מייצרים בארץ. בשעת בין ערביים שילמנו 30 רופי עבור כמה קוביות מרעננות של אננס טרי, מתוק וטעים – אננס שבישראל אי אפשר למצוא כמותו.

Eat like an Egyptian

המסעדה החביבה עליי בעיירה האווילית רישיקש הייתה ה-pyramid. זהו בית קפה מבודד יחסית, והדרך אליו מסובכת בדיוק מספיק כדי להרחיק משם אנשים מטומטמים, ולכן האנשים שיושבים שם שקטים ונחמדים יותר, יחסית. האווירה נעימה והטבע מקיף אתכם. הפירמידה שייכת לאדם לבן שחי בהודו זה 40 שנה. הוא כנראה צרפתי, אם כי סממנים ללאומיות כלשהי הלכו לאיבוד עם השנים. כעת הוא סתם היפי. בתפריט של המקום תוכלו למצוא בין השאר איורים חביבים ותיאוריות קונספירציה אודות שחיתות בשוק המזון. במקום לא מגישים קוקה קולה ושאר משקאות קלים, כנראה מטעמים אידיאולוגיים. מצד שני, גם המיצים תפלים ומימיים. המזון בפירמידה, לעומת זאת, שווה זלילה בהחלט. המטבח הגדול והנקי-יחסית, מגיש מנות צמחוניות גדושות וטעימות במחירים נמוכים יותר משאר המסעדות באיזור.

בנוסף, עושה רושם שזו המסעדה היחידה שמגישה גם חיבור wi-fi. הוא אמנם עולה 20 רופי לשעה, אבל זה הכי זול שיש בעיירה המטופשת והלא-מחוברת הזאת.

מקדונלדס בדלהי

הפכתי לצמחונית. לא מתוך דחף אידיאולוגי, אלא כי זה קל. המזון הצמחוני נגיש, טעים ומגוון. אתה יכול לאכול שלוש פעמים ביום, כל פעם להזמין מנה אחרת, ולא יגמרו לך האפשרויות. אבל ברכבת בדרך לדלהי, הרגשתי שהגוף שלי מבקש בשר. "אין לך מספיק ברזל!" אמר הוא לי, והוסיף: "בשר זה טעים! ממממ"

וכך, באותו ערב הפרתי את ההתנזרות מבשר לטובת ההיפך הגמור: מקדונלדס. זה היה רע, וזה הרגיש כל כך טוב! כמובן שלא היה שם בשר "אמיתי" אלא רק חמש אופציות שונות של עוף. הכריך שהזמנתי הכיל קציצה כפולה שטעמה סינתטי, אבל השילוב שלה עם הרטבים, הירקות, והלחמנייה הרכה ביותר שאכלתי מאז בואי להודו, היה מהונדס בצורה מושלמת כדי להיות אלוהי. כל נגיסה הכילה שילוב חמים של קראנצ'יות, רכות ועסיסיות. אני אוכלת במקדונלדס ובשאר רשתות גלובליות לעיתים רחוקות ככל הניתן, אבל הארוחה הנדירה הזאת הותאמה בדיוק למה שהייתי זקוקה לו אחרי ימים ארוכים של צמחונות, והסבה לי עונג אמיתי. למרות כל הדיבה שהוציאו על הרשת הבינלאומית, ההמבורגר שאכלתי הבהיר לי מדוע היא מצליחה כל כך. הוא ענה באופן מדויק על הצורך בארוחה מערבית מפנקת.

מפטמים אותנו בקרונות יוקרה

נסיעות ארוכות בקרון ממוזג יזכו אתכם בארוחות חינם. חברים הזהירו אותנו שהאוכל הזה יהיה מגעיל במידה בלתי אכילה, אך נראה שהם טעו. הארוחות שקיבלנו ברכבת 27 השעות מדלהי לגואה היו משביעות, טעימות למדי, הגיעו בתדירות גבוהה פי 2 ממה שאנחנו רגילים לאכול, ולא גרמו לאף אחד משנינו בעיות בבטן. בשלב מסוים חשדתי שמפטמים אותנו והתחנה האחרונה של הרכבת תהיה בית מטבחיים ענק בו יכינו מאיתנו בני-אדמבורגר.

מנה ראשונה לפני צהריים וערב – מרק ירקות כלשהו. לפני המרק תקבלו מקלות-לחם קשים. אל תתפתו לאכול אותם יבשים, חכו קצת וטבלו אותם במרק. המרק מגיע עם קובייה קטנה של חמאה, הוא יישפך על רצפת הקרון, ואתם תחליקו.

נשנושי-ביניים – סנדוויץ' קולוסאלו בלחם לבן ורך (לא רע), חטיף דאל, עוגה במרקם של חלווה ובטעם של… סוכר (יותר טעים ממה שזה נראה). וכמובן – תה. כי מזמן כבר לא נשפך פה נוזל רותח.

קודלי ביץ': ציפוי מוזהב בגנגה

גנגה קפה הוא המקום הנכון לאכול בו טעים. לא שמעתי ביקורות רעות על המקום. הדבר הכי טוב בתפריט הוא קטגוריית ה-special golden fried. הקטגוריה מוקדשת לכל מיני דברים שנטבלים בבלילה טעימה ונשלחים לסיבוב בשמן עמוק, שמוציא אותם טעימים במיוחד, רכים במפנים וקראנצ'יים מבחוץ. העוף היה מעולה וגם השרימפס מומלץ.

ועוד: