התקופה שהעברנו בנגומבו הייתה חסרת כל חשיבות. היא אפילו לא הייתה רגע שפל בטיול, היא הייתה תקופה של שבוע של ניוון. התירוץ שלנו: נשארנו שם שבוע בגלל שטיפלנו בסידורים של ויזה לתאילנד, ובגלל שהייתי צריכה אינטרנט זמין בחדר המגורים שלי כדי להגיש בקשה ללימודי התואר השני הנחשקים שלי בניו-יורק. בדיעבד, זה היה שבוע סתמי. אמנם עשינו מה שצריך לעשות, היינו יכולים לעשות את זה גם בלי להיתקע בנגומבו שבוע שלם. נגומבו עיר לא מזיקה ולא מועילה. שום דבר מרגש לא קורה בה. התיירים שנמצאים בה בני מעל שישים, וגם אלה שאינם מעל שישים – מתנהגים כאילו הם כן. חבורה של ירקות שורש מיובשים במקום בני אדם.
נגומבו עיירת נמל ויש לה חוף ים נאה. אי אפשר לגלוש בו. כשנכנסנו לשחייה קצרה, גילינו למה אין אף אחד במים: שאריות של רשתות דייגים מעופשות הסתבכו באיברינו.
לסיכום נגומבו, אם מישהו שואל, רק עצה מועילה אחת יש לי: אל תבלו שם יותר מ-48 שעות.

ככה לא מסיימים טיול:
החווייה האחרונה שלנו בסרי לנקה הייתה נסיעת טוקטוק לשדה התעופה. היה מאוחר מכדי לקחת אוטובוס, אז סיכמנו עם נהג ריקשה שאנחנו נשלם לו 600 רופי על הנסיעה. כשהגענו לנמל התעופה, חייך חיוך חצי-ממזרי-חצי-מפגר ודרש 700. צעקתי עליו שזו דרך מאוד לא נחמדה לסיים את הטיול בסרי לנקה, הבאתי לו 600 ובעברית קיללתי את העם הסרי-לנקי.
ככה כן מסיימים טיול:
אחרי זה, עלינו לטיסה של Sri-Lankan Airlines, שהייתה הטיסה הכי זולה והכי טובה שאי פעם טסתי בה. עשינו שוב את הטעות הטיפשית בה אנחנו מגיעים נרגשים לנמל התעופה ושוכחים לבקש מקום טוב במטוס, וקיבלנו את זוג המושבים היחד בלי החלון. נדפקנו, אבל זה לא היה נורא, כי בתוכניות הוידאו של המטוס היה שידור ישיר משתי מצלמות שמותקנות בחזית המטוס! האוכל והשתייה הוגשו בנדיבות והיו טעימים יחסית – אותם בחרנו מתוך תפריט מתוקתק ומעוצב היטב שקיבלנו. סרטון הוידאו עם אזהרות הבטיחות היה הסרטון הכי מתוק ומושקע שנעשה בהיסטוריה של הבטיחות, עם אנימציית תלת-ממד מרשימה. המדים של הדיילות היו סארים יפהפיים עם טקסטורה של טווס אשר מתאימה בצורה מעוררת השראה למיתוג, ללוגו ולצבעוניות של חברת התעופה. השירות היה למופת, והטייס לא ביקש מאיתנו עוד כסף בסיום הטיסה בכלל! הסרי-לנקים הפתיעו אותנו לטובה אחרי חודש של טיול בו העדיפו להפתיע אותנו לרעה.

נחתנו בבנגקוק בדיוק בזמן לזריחה, ומאז אנחנו לא מבינים מה עשינו בכל המקומות האלה בעולם שהם לא בנגקוק.
אני מופתעת כל פעם מחדש איך ככל שמדינה יותר מפגרת, ככה שירותי התעופה שלה מוצלחים יותר.
להוציא את ישראל כמובן.
הארוחה בסוף נראית טעימה מאוד. חוץ מהסלט.
שמח שיש סוף טוב לסאגה השניה הזאת 🙂
מחכה לפוסטים הבאים 🙂