המצלמות שלנו נשברו. ראשונה יצאה מכלל שימוש המצלמה הקטנה, החזקה, העמידה. שנייה איבדה את זה המצלמה המקצועית, היקרה. שבועיים שלמים, עד שתוקן הציוד, הסתובבנו בעולם בלי לצלם. זה הרגיש כמו נכות. כמו עירום שנורא דחוף לכסות ואין עם מה. כמו התרוצצות חסרת אחריות או משמעות.
הכל איבד מטעמו. הכוסיות במסיבות, האוכל בצלחות, השקיעות שמעל הים. מה הטעם בכל היופי הזה, אם אני הולכת לשכוח אותו?
לשם כך, אני משרבטת את הפוסט הזה. לפני שיברחו לי התמונות מהזיכרון. הרגעים הכי מדהימים שהיו לנו בקו-טאו, שהיו יכולים להיות מושלמים אם רק הייתה מצלמה לתעד אותם.
פוסט מצוין, אם כי עצוב קצת. אנחנו לא צילמנו כמעט את הירח דבש שלנו באיים האלו כי בחרנו לחוות יותר מאשר לתעד. אחרי 10 שנים הזכרונות מהחוויות האלו עדיין איתנו.
זה כי אתם סג של גאונים – אני קוראת את הבלוג חודש אחורה ועולים בי זכרונות נוסטלגיים שטבועים בראשי בצורה רופפת כמו אלה שיש לי מגיל 3 באוקראינה 🙁
יש מצב שאת מכירה לי את מאיה?
פוסט מצוין, ציורים נהדרים, אזלה המצלמה, זמן לחזור! עוד מעט קט המחאה חוזרת, חבל שלא תהיו פה
פוסט מצוין, ציורים נהדרים, אזלה המצלמה, זמן לחזור! עוד מעט קט המחאה חוזרת, חבל שלא תהיו פה!
חבל שאתה לא תהיה כאן!!!
*נראה לי ששלושה סימני קריאה לוקחים אחד
פשוט החלטתי שהיה חסר שם סימן קריאה
וואו!!!
הפסדנו תמונות אבל הרווחנו איורים משעשעים ומגניבים!
(:
!
ואו, זרוב, אליזרין, את יודעת גם לצייר מאוד יפה.
אחד הפוסטים הטובים ביותר שראיתי בשנה האחרונה.
יש לכם חופשה ממש מהממת. אני חושב שהייתם עדים לצילום של סרט פורנו גם :).
כיף לכם. גם לי אין מצלמה, הגוף זוכר בתת מודע.