לפני שהגענו לקו-טאו, אמרו לנו שזה מקום "קטן", ש"אין בו מה לעשות", ו"אין לאן לצאת". המפונקים שאמרו לנו זאת מעולם לא הדירו רגליהם למקומות כמו רישיקש (כל המסעדות נסגרות ב-11), נגומבו (אין אף מועדון אחד) או קלפיטיה (נטול תיירים, נקודה). קו טאו מקום הומה תיירים חמודים, מלא חיים, שאפשר למצוא בו עניין בכל שעות היממה אם רק מחפשים. לפעמים זה כרוך בלקחת מונית, זה המקסימום. אמנכם אין חיי לילה מרתקים כמו בבנגקוק או תדירים כמו בקופנגן, אבל אינספור בארים, מספר מועדוני-חוף וטירה אחת על אם הדרך מספקים לבליין רודף התענוגות הזדמנות לפגוש דומים.

על החוף: לוטוס, fish-bowl, AC bar ועוד – שמותיהם שונים אך החווייה זהה. הם מציעים מוזיקה נוראית, להטוטי אש, וקהל שמח הכולל מעט כוסיות, מעט ליידיבויז מפוקפקות, והרבה גברים חרמנים מכל העולם. האווירה נעה בין נחמדה לבין קריפית. כשהגעתי לשם עם מצב רוח טוב נהניתי משיחות מעניינות עם אנשים וקצת ריקודים לצלילי שירים שלא ראויים שירקדו לצליליהם. כשהגעתי עם מצב רוח מבויש/ממורמר/רוטן, לא היה שום דבר במסיבות האלה לשמח אותי ולהפוך את מצב רוחי לטוב יותר, כמו שמסיבה טובה צריכה לעשות.

על אם הדרך: the Castle. המועדון היחיד באי, ומקום מגניב למדי. המבנה הוא מין מבוך של חדרים ומעברים מקושטים ומפותלים. המוזיקה יותר טובה ממה שמנגנים בחוף. דאבסטפ ומוזיקה אלקטרונית בינונית עד משובחת עשויים לקדם את פניכם. המקום מקיים מסיבות ספורות בחודש, והבעיה היא שהמקום נמצא בחור שמרוחק מרוב הגסט-האוסים שתתארחו בהם ולכן מונית תעלה כסף. אם הגעתם למקום אחרי השעה הכתובה בפלאייר, גם הכניסה תעלה לכם כסף. ואז אם גיליתם שהמסיבה במקרה מחורבנת, כמו שקרה לנו בפעם השנייה שהגענו לשם, אתם תקועים הרחק מכל מקום בילוי אחר.

הבעיה:

לי אישית הפריע הוייב הסטרייטי של כל המסיבות באשר הן. הפתיחות המינית פחותה מאשר במקומות אחרים בתאילנד, במיוחד כשמדובר ביחסים של בני אותו המין. וגרוע מכך: של בנות אותו המין. כל ערב בעלי נשאר בחדר לקרוא ספר, ואני יצאתי וניסיתי ללא מנוח לדבר, לרקוד, להתיידד עם הנשים שנראו טוב בעיניי. התגובות אליי, בתור אשה, היו ברובן קרירות. למעשה רק אתמול, אחרי ארבעה לילות מעוכבים של בילויים ברחבי האי, התחלתי להשתחרר, לדבר עם אנשים, להגיב בשיחה קלה ונעימה עם גברים שמתחילים איתי, וסוף כל סוף – להצליח ליצור איזה קשר הדדי וחיובי עם נשים שוות ושובבות. אבל מפה ועד סליז – קילומטרים רבים.

לסיכום, מגניב פה במידה סבירה, במיוחד אם מה שאתה מחפש ללילה הקרוב הוא קשר סטרייטי בריא וקונבנציונלי. אני קצת שמחה שנוסעים מחר לבנגקוק, ממלכת הלסביות המתוקות.