בגלל המחירים

האוכל זול: ביכולתך להעמיס לקיבתך אורז עם קארי ב-2 שקלים, קערת מרק עצומה בגודלה ב-3 שקלים, וגם מנת סטייק כבדה במסעדה שמתחזה להיות מערבית לא תעלה על 20 שקלים.

התחבורה זולה: נסיעה של אוטובוס עירוני עולה בין 70 אגורות ל-1.5 שקל (אם הוא ממוזג). נסיעה בינעירונית של שלוש שעות עולה בממוצע עשרה שקלים.

הנדל"ן זול: בעיר, בכפר, באי, למכירה, להשכרה. מחירים מגוחכים.

וזה, עוד לפני שהתחלנו לדבר על בגדים, מוצרי טיפוח, ושאר מותרות כגון מסאז'. הכל זול!

גם הודו וסרי-לנקה זולות, שלא לומר זולות יותר, אבל אין מה להשוות לתאילנד מבחינת הנוחות.

בגלל הנוחות

תאילנד עשויה להיחשב לארץ מזרחית נחשלת, מלוכלכת ופרימיטיבית, באותה מידה שישראל עשויה להיחשב לארץ כזאת. האמת היא, שיש בתאילנד כל מה שאדם מערבי רוצה או צריך – שבעה ימים בשבוע, עשרים וארבע שעות ביממה. אוכל, בילוי, תרבות, קניות, תחבורה ציבורית. בהרבה מובנים, תאילנד נוחה הרבה יותר מישראל.

בגלל הנימוס

ברירת המחדל ההתנהגותית של אדם ישראלי בעודו פוגש זר: להזעיף פנים, ללעוג, לחשוד, להיכנס למגננה. אלפי שנים של היסטוריה עיצבו אותנו להיות כאלה. ברירת המחדל של אדם תאילנדי בעודו פוגש זר: לחייך, להגיד תודה וסליחה כשצריך, ולנסות לגרום לו להרגיש רצוי. גם בדוכן הפשוט ביותר, נותן השירות יודה לך מקרב לב על הרכישה שביצעת. זה לא בגלל שאתה תייר: כאלה הם גם בינם לבין עצמם. מעבר לנימוס, לחביבות ולחיוך – בתאילנד יקבלו אותך באהדה גם אם אתה שונה, משונה, או שינית את מינך בשלב כלשהו של חייך.

בגלל הילדים

הילדים האסיאתיים הם היצורים המתוקים ביותר על הפלנטה. ראשית, הם נראים כמו פוקימונים, וזה נורא חמוד. יתרה מכך, הילדים בתאילנד מגיעים עם אופי נפלא מובנה. בחיי! לא תראו אותם בוכים מסיבות מטופשות, נשכבים על הרצפה ליד חנות צעצועים וצועקים "אמא תקני לי!!!!111". חלקם לא בוכים גם כשיש להם סיבה טובה לעשות זאת. גם בתנאים קשים של נסיעת אוטובוס אינסופית, הם מחייכים, מצחקקים, עושים פרצופים, מנופפים לשלום או מתחבאים בביישנות מאחורי פאפא. תינוקות מערביים מקבלים מהוריהם את הרושם שהדרך הפשוטה ביותר להשיג תשומת לב היא בכי היסטרי. אבל משהו בחינוך התאילנדי גורם לפעוט להבין שהוא יקבל תשומת לב פשוט אם יהיה חמוד.

בגלל הנשים

הנשים בתאילנד זה משהו. הן רזות מטבען, ונראות בנות 16 גם אחרי שחצו את גיל 30. היפות מביניהן נראות כמו נסיכות עדינות, וגם הפחות יפות – מטופחות, לבושות היטב ומסוגלות ללכת על העקבים האיומים ביותר בלי לשדר סימני מצוקה. ולמרות הכל, הן לא תופסות תחת. הן ידידותיות, חמות, ואפילו אם הן לא מעוניינות בך או לא יודעות אנגלית, הן יגיבו לחיזורייך בחן ובנימוס. הן יודעות ואוהבות לבלות טוב טוב, ויתמסרו למסיבה בכל רמ"ח איבריהן. למרבה המזל, מותר להן. גם אם יש בתאילנד סטנדרטים של צניעות, הם לא חלים על חיי הלילה. אך גם ביום נשים בתאילנד חופשיות לעשות כרצונן הרבה יותר מהנשים ההודיות המושתקות, למשל. נשים רבות מנהלות עסקים ביד רמה, או עובדות בעבודות שנחשבות גבריות. אמנם עוד לא עמדנו על הדקויות התרבותיות של הארץ הזאת, אבל נראה שבתאילנד להיות אישה זה כדאי ומומלץ, ויעידו על כך אינספור הגברים התאילנדים שבוחרים לעשות ניתוח לשינוי מין מדי שנה.

בגלל חיי הלילה

אחד הדברים שהכי איכזבו אותנו בהודו, זה שהיא נסגרת ב-22:30 מדי ערב, ושאין מסיבות. כלומר, יש כמה מסיבות, בחופים מאוד מסוימים של המדינה הקטנטנה גואה, רק בעונה ספציפית. בתאילנד לעומת זאת, יש חיי לילה בכל מקום בו תמצאו את עצמכם, והם יתחילו עם שקיעת החמה, ויסתיימו עם שקיעת החמה למחרת, בסוף האפטר של הבוקר הבא.

בגלל שמשהו פה עובד

תאילנד פשוט עובדת. יש בה משהו שאנחנו לא מבינים ולא יכולים להסביר. שילוב בין מזרח ומערב במינון מדויק. כלכלה שבאופן מסתורי מתנהלת באופן בו כולם (כמעט) יוצאים מרוצים. עומס וכיעור, שלווה ויופי, גיוון מרתק. ואולי זו תחושה של חופש שעוד לא הרגשנו בשום מקום אחר בעולם. עזבנו את תאילנד, ואנחנו מתכוונים לחזור אליה.