הגענו לסרי-לנקה בלילה שאחרי ה-1.11.11. הסיפור על הטיסה שלנו מגוחך כל כך שהגיע לו פוסט בפני עצמו. הגענו מהודו שזופים, מאושרים, מפוחדים ומצולקים, ולא ידענו מה מצפה לנו. שמענו על סרי לנקה סיפורים מפה ומשם. שמענו שזה גן עדן עלי אדמות, שמענו שזה גיהנום. שמענו שיש שם גלים מצוינים לגלישה, מה שהדליק את תומאסו. שמענו שיש שם מסיבות, מה שהדליק אותי. שמענו שמזג האוויר טרופי ושהתיירות זורמות, מה שהדליק את שנינו. אז הנה אנחנו, בסרי-לנקה. אפשר לומר שסרי-לנקה קיבלה אותנו בסבר פנים יפות מהרגע הראשון. הויזה לסרי-לנקה ניתנת בכניסה והיא תקפה לחודש. תהינו לעצמנו כמה יעלה התענוג, אבל במקום לשלם…
מתחילת הטיול כל מה שיש לי לכתוב זה כמה הודו גרועה. איך שהתחבורה פה מטופשת, כמה שהכל רעוע, איך כמעט מצאתי את מותי ואיך סבלתי מקלקול קיבה. אז למה בעצם להגיע להודו, תוהים אתם. ובכן, יש המון סיבות והמון יתרונות לביקור במדינה המופרעת הזאת. זו לא ארץ לכולם. ממש לא. האמת, זו גם לא לגמרי ארץ בשבילי, ולמרות זאת אני מצאתי בה עניין חדש מדי יום. אז בשביל מה לבוא להודו? בשביל התמונות הודו היא ארץ פוטוגנית בצורה שאין שנייה לה, וזאת בעיקר בזכות השילוב החד פעמי בין נופים טבעיים מרהיבים ביופיים לבין עוני מחפיר. הודו נראית כאילו עוצבה במיוחד…
הטיסה מהודו לסרי-לנקה הייתה מחוות פרידה הודית מושלמת. סצנריו מטופש כל כך רק ארץ אבסורדית כמו הודו הייתה יכולה לזמן לנו. קנינו כרטיס זול בחברת קינג פישר ההודית לטיסה שלוקחת אותנו מבנגלור לקולומבו בירת סרי-לנקה, עם עצירת ביניים איפשהו בדרום הודו. המטוס היה קטנטן, בגודל של אוטובוס ממש, והיו לנו מלא בדיחות עליו. – עצירת הביניים היא בשביל שהטייס יאסוף מכנסיים מהחייט; – חכה! אי אפשר להמריא, צריך לאסוף מהכפר שבדרך משפחה ושלוש עזים; – מעניין אם מכבים את המנוע ברמזור; – תיכף הטייס יעבור בינינו ויבקש מכל מאיתנו קצת כסף לדלק לפני שממריאים; וכיו"ב. אף אחת מהבדיחות לא…
בנגלור. מרכז ההיי-טק, הטכנולוגיה והתרבות של הודו. עיר גדולה, הומה, כמעט מודרנית. הגענו אליה עם רשימת מטרות ברורה. רצינו סוף כל סוף לחוות חיים אמיתיים של עיר, כמו שאנחנו אוהבים. העיר, כך מסתבר, לא אהבה אותנו בחזרה. ושום דבר, ממש כלום מהתוכניות שלנו, לא יצא לפועל. אבל אי אפשר להאשים רק את העיר, גם אנחנו היינו הכי מעפנים שאפשר. ההופעה של מטאליקה עשרות אלפי לובשי-שחורים, ואיתם אנחנו, הגיעו מכל קצות המדינה במיוחד לקראת ההופעה של מטאליקה בבנגלור. ולא סתם הופעה: ההופעה הראשונה של מטאליקה בהודו אי פעם. ביקורות היללו אותה בתור הופעה מעולה, הקהל השתולל ואת האווירה המחשמלת הרגשנו מהמושבים…
לשתות בירה בהודו זה לא עניין מובן מאליו. לא בכל האיזורים אלכוהול הוא חוקי, וגם איפה שהוא חוקי – הוא פשוט לא מתאים לאווירה. לא תמצאו פה מסיבות פרועות והילולות שיכורים כמו שיש בתאילנד למשל. תפיסת-הראש המקובלת היא מסוג דעיכה לתוך סטלה. בנוסף, הכל בהודו זול יותר בצורה משמעותית מאשר בישראל, פרט לאלכוהול. האלכוהול רק מעט יותר זול. בקבוק 650 מ"ל בירה בפאב יעלה מחיר מקביל ל-12-15 ₪, בזמן שמיץ טבעי שזה עתה נסחט יעלה 2-3 ₪. אם רוצים לחסוך, אפשר לקנות את אותה בירה בחנות משקאות ייעודית, וזה יעלה 6-9 ₪. אלכוהול…
אנו נמצאים בבנגלור, עיר הודית בתחפושת מערבית, ידועה בכינוי עמק הסיליקון של הודו. ניו יורק, לוס אנג'לס, רמת החייל וחירייה בכפיפה אחת. אוטובוס התיירים הוריד אותנו בבוקר בתחנה המרכזית של העיר, באיזור שנקרא מג'סטיק. כמו בכל מקום חדש, תיכף יצאנו לקרב: הקרב על החדר. קצת על קרבות-חדרים בכל מקום שמגיעים אליו, יש לצאת למלחמה מתישה נגד אינספור גורמים, בסופה זוכים בארץ המובטחת. כלומר, בחדרון עם מקלחת לא כל כך נקייה שאפשר להניח בו את הראש על מצעים לא כל כך מכובסים. ברוב המקומות שהיינו בהם, היצע החדרים היה גדול, איכותם נמוכה, משכיריהם מפוקפקים ומחיריהם נמוכים – והם הופכים לנמוכים יותר…
המשמשים הננסיים של לה נראה כאילו הפרי הרשמי של לה הוא משמשים. בכל מקום אפשר למצוא אותם מיובשים או בצנצנות ריבה. אנחנו קנינו בשוק משמשים טריים והופתענו לטובה. המרקם והצבע שלהם – כמו של אפרסק. הם קטנים וחמודים, וטעמם המתוק מנצח בקלות כל משמש שאכלתי עד כה. אוכלים אותה בג'איפור ביום השני שלנו בג'איפור הבנו עם מה יש לנו עסק: אין מסעדות ראויות לישיבה בעיר הזאת. לפיכך, זה היה היום בו עשינו את טבילת האש בתוך אוכל רחוב הודי, היישר…
בחייו, סאי בבא היה איש צנוע ביותר. הוא התגורר בחורבות ישנות, ובזמנו החופשי קיבץ נדבות מהעוברים ושבים. כשהחלו ללכת אחריו ולהאזין לדבריו המוני הודים, הוא אמר להם במפורש שהוא לא רוצה שאחרי מותו יסגדו לו. את הזהב שהציעו לו, דחה. אכל לחם יבש ושתה מים כל חייו. הוא פנה למאמיניו ואמר להם שהוא אוסר על הקמת מקדשים לכבודו, ושהוא מעדיף שיתמקדו במה שחשוב בחיים – רוחניות. אותה רוחניות שנובעת מהתרת המאוויים הגשמיים… אז הוא ביקש. המקדש לכבודו, שנחנך באותו היום בו ביקרנו בו, במקרה, היה הדבר המפואר והצבעוני שראינו בהודו. מלא בתמונות ופסלים של אותו נזיר צנוע. השיא במקדש נראה…
אחד התחביבים שלי הוא לאכול במסעדות, אבל בגואה זה פשוט לא הגיוני כלכלית. כל המסעדות יקרות פי 2 מהמסעדות היקרות ביותר שישבנו בהן בשאר הודו. למרבה המזל מצאנו את הדירה החמודה שלנו, עם המטבחון הקטן, וחיינו הפכו לרצף של תענוגות גרגרניים. אחרי חודשיים של מסעדות, נזכרתי כמה אני אוהבת לבשל. לבשל זו אמנות: הזדמנות ליצור יש מאין חוויה לכל החושים. ואחרי טיול ארוך מלא במזון צמחוני וזר, החוויה שרציתי ליצור היא חוויה של שחיתות מנחמת, ביתית, ומערבית עד כמה שאפשר. הייתה לי רק כירה אחת, וסועד אחד עם דרישות מאוד מחמירות, וגם…
למצלמה הקטנה והשובבה שלנו אפשרות של פנורמה. לא התלהבנו ממנה עד עכשיו, אבל מרגע שהגענו להאמפי, התחלנו לצלם תמונות בהמשכים. כי יופיו של הנוף נמשך ונמשך ונמשך והקיף אותך ב-180 מעלות, שחבל היה להגביל את הצילום לפריים הצר והרגיל שלו. הנה התמונות הארוכות של הטיול שלנו בהאמפי. (קליק יגדיל את התמונות הרצויות) [caption id="attachment_4973" align="aligncenter" width="672" caption="שקיעה יפה מעל האמפי…