שלום לכולם! מהרו להוציא את התלבושות הכי מוזרות שלכם מהארון, כי הדס רשף וזרוב נותנות לכם הזמנות מתנה לפתיחת התערוכה החגיגית של דיוויד לה-שאפל! הדס רשף היא כותבת הטור שערורייתי "לא רק יין זול-המלצות השבוע" באתר התרבות ערב-רב. חוץ מזה היא אוצרת צעירה ומצליחה, אמנית בפני עצמה, וכבר פגשה את לה-שאפל השבוע כך שהיא יכולה למות שלווה. אם אינכם מכירים את לה-שאפל, עליכם להפסיק לקרוא את הפוסט הזה וללכת להלקות את עצמכם. לה-שאפל הוא הצלם הכי אדיר שחי על פני כדור הארץ, והוא הגיע לארצנו הקטנה והאומללה, כדי לחנוך תערוכת צילומים שלו במוזיאון תל אביב. [caption id="" align="aligncenter" width="461" caption="לה-שאפל…
I'm not a girl- not yet a woman אמרה פעם אישה לא סינית ולא חכמה, ואני יודע איך היא מרגישה בדיוק! כאילו, רק בזכר, אבל אני די מבין את האישה הפתטית ההיא. מבוגרים הם מוזרים, באמת! אפילו מורי ורבי חושב ככה, הנסיך הקטן. הם נוטים להיות רציניים מידי ולצחוק על שטויות שעשו בימי הנעורים, מתפלאשבקים אחורה ואומרים "אח! אלו היום ימים יפים!" וחוזרים לעיסוקיהם המשעממים בעליל! אני לא רוצה להיות מבוגר כזה. וגם הם לא! אבל למעשה, אין להם ברירה! את מבינים? ההגדרה שלי לאדם מבוגר נורא פשוטה, אפילו שהממשל כרגיל מתערב לי בדברים, מבוגר הוא אדם בעל זכות חוקית…
הרשת והעיתונות התמלאו לקראת תום שנת הלימודים בשיחה סוערת אודות הקשיים שבפרוייקט גמר בבתי ספר לעיצוב. התהליך – סווטשופ אינטנסיבי, ששיאו ביום ההובלה לגרדום, הרי הוא ההגשה הסופית. כל זה איכשהו עבר מעליי. היה לי קשה, לא היה לי רגע פנאי, כל התנאים היו נגדי, אבל התמודדתי עם זה בקור רוח, משום שצפיתי את זה. למעשה – צפיתי יותר גרוע מזה. אבל הכל התיישב על מקומו בשלום. ה-bod הוגש, וכבר הייתי מוכנה לרבוץ בנחת תחת גפני ותאנתי ולחכות לקבל את הדיפלומה שלי. אבל החלק הכי קשה בעבודת הגמר, לי וכן למרבית הסטודנטים שיצא לי לדבר איתם, הגיע אחרי שהיא נגמרה. עמלנו,…
שלום כולם, אין לי זמן לחפור לכם כי ביומיים הקרובים אני צריכה לעשות עבודה שאדם ממוצע עושה בחודש. רק אזמין אתכם לשני האירועים הבאים שאני משתתפת בהם. לשניהם תיכנסו בחינם, ותצאו עשירים בחוויות מרגשות. מסיבת הכוסיות של אנג'ל וטינה
אופנה. תחום אותו אני אוהבת ומתעבת. אוהבת אותה בתור תחום של יצירתיות בלתי נגמרת, דינמיות, התחדשות, תרבות, משחק בחומר, צורה וגוף האדם. שונאת אותה בתור תחום מקובע, פלצני, מסחרי, שמכוון לאנשים הכי עשירים בעולם ומוצג על האנשים הכי רזים בעולם. שכופה אותנו, המתלבשים, לחוקים ומגבלות חדשים כל עונה ועונה. כאילו אין לנו מספיק חוקים. חוקי הלבוש מושרשים אצלנו כל כך חזק שאנחנו לא שמים לב אליהם ופועלים לפיהם כמובן מאליו, ועל כך אנו ראויים לבוז. לדוגמה: הטאבו העולמי על חשיפת חזה נשי. עקבים. ואף בסיסי יותר: האיסור ללבוש אותם בגדים פעמיים ברצף. יהרג ובל יראה בציבור באותם בגדים של אתמול….
אנשים שאינם בקיאים ברזי רייטינג ופנאי פלוס, שואלים אותי ללא הרף אם יש עוד עונה למחוברות ואם אני משתתפת. אז הנה התשובה הרשמית שכבר נמאס לי לשנן. כן, יש עונה באה ל"מחוברות", לא אני ולא אף אחת מהמחוברות המקוריות לא משתתפת בה. העונה הבאה מתרכזת בחמש בנות אחרות לחלוטין, שלוהקו זה מכבר ומצלמות במרץ. טוב שכך! לא הייתי עושה את זה שוב בעד שום מחיר. לא שאני מתחרטת, פשוט פעם אחת מהחוויה המטלטלת הזאת, זה המקסימום שהנפש שלי יכולה לעמוד בו. עוד לפני העונה הבאה של "מחוברות", תאמינו או לא, תוכלו לראות על המרקע שלכם את "מחוברים". המשתתפים הם הסופר…
את מדור הקומנדו הוורוד לא עידכנתי נצח. הייתי עסוקה מדי בלבלות כמה שפחות. אבל עכשיו כשסיימתי ללמוד, הגיע הזמן לחזור לבלות. אז אני מביאה לכם שלושה אירועים שונים בתכלית, ואל כולם שווה להגיע. מסיבת הנטוורקינג של אפיליגנג זוג הפיראטים נכנסו לחיי בסערה והותירו אותי המומה. בזמן שאתם ואני ישבנו מול הפייסבוק ועשינו אחד לשני פוֹק פוֹק, הם גרפו בוכטות של מרשרשים באמצעות שימוש נבון ברשת. ועכשיו, הם מזמינים אתכם לאירוע שיביא לכם תועלת: מסיבת נטוורקינג. זה המקום בו יזמים ימצאו שיתופי פעולה, מעסיקים ימצאו עובדים, עובדים ימצאו תעסוקה, רווקות תמצאנה בן זוג שהשאיפות שלו לחיים הן יותר משאכטה. וגם אם…
לפני כחצי שנה נדבקתי בחיידק הגאגא. פוסטים של אהבה כתבתי לה, שיערי קיצצתי לכבודה, התלבשתי בדמותה, והתנהגתי בצורה שלא הייתה מביישת את מורשתה. אהבתי אל הגאגא כאשה וכתופעה לא שכחה.רק קצת התמסדה, התברגנה, כמו כל אהבה וותיקה וטובה. והיום, לקראת פרק ספיישל גאגא של Glee, אני נזכרת שוב בה – ובתוכן העסיסי הסובב אותה.
תקופת התיכון הייתה עבורי סוג של מצב ביניים מרתק. הפכתי מגולם לבן אדם, למדתי איך מתנהגים בחברה. כמובן שכל הלמידה שלי הייתה מטעויות, מה שאומר שתקופות ארוכות הייתי דחויה להפליא. בהתחלה זה הפריע לי. אבל ככל שבגרתי, הבנתי שלהשתלב – זו לא השאיפה שלי. השאיפה שלי, היא להוביל. ועל זה בדיוק מדברת הסדרה המצוינת glee: על אינדיבידואלים שמצליחים להוביל בזכות העובדה שהם שונים, מיוחדים, ולא מתאמצים להיטמע בחברה. לכבוד פרקי הסיום של העונה הראשונה של glee, אני מתחילה שאלון שרשרת, שבו כל אחד מכם יגלה איזה מין תלמיד תיכון הוא (בהווה או בעבר). אני הולכת להעביר אותו לכמה בלוגרים וחברים…