בייבי איים סטרליט. קאז טונייט איים פאקינג יו. איים סקסי אנד איי נואו איט. אוי אוי אוי, אוי אוי אוי, סג'ה חרטטה, ואמוס דאנסר קודורו. טונוייט, גיב מי אבריפינג טונוייט. הראש שלי שטוף. מישהו חירבן, הוריד את המים, והזרים את השפכים לשכל שלי. סליחה, לא מישהו. הרבה אנשים. החירשים המכנים את עצמם "תקליטנים", ולמעשה – כל תעשיית מוזיקת הדאנס-פופ-מיינסטרים-חרא-רקוב. לא בטוחה מה השם הנכון של הז'אנר הזה. הז'אנר שהשתלט לי על השכל בלי שתהיה לי יכולת להתנגד. הקולות שם, נוכחים, מוחשיים, הקצב שלהם מלווה את צעדיי. אוסף NOW 2012 מתנגן לי בראש, ואני לא מצליחה לשים לזה סטופ. גם לא…

קופנגן. אי שהוא השמש. הוא תמיד שם, בוהק, יפהפה, מושך ומלא פעילות. הוא יחמם אותך באורו וירעיף עליך אנרגיה. אבל תגזים איתו הוא יותיר עליך כוויות. תיקח צעד אחד קרוב מדי, והוא ימשוך אותך למרכז הכבידה שלו עד שתיצלה, תיבלע ותיעלם. אתמול האי דיבר איתי באמצעות שליחיו האנושיים. והוא אמר לי שהוא רוצה אותי אצלו, לנצח. ולרגעים מסוימים אמרתי "למה לא, באמת?" כוחו המהפנט של האי אינו בר הכחשה. רק עוד יום, למסיבה של מחר, בבר הנידח, שהיא המסיבה הכי מגניבה בעולם… ככה זה מתחיל. וזה נגמר כשאתה הופך להיות חלק מהאי. מותיר את החיים שלך מאחור ככלי שאין בו…

אחד השקרים העצומים הראשונים שמלמדים אותנו בתור ילדים נקרא עונות השנה. רק למדנו ללכת ולדבר, וישר מנחיתים עלינו את האקסיומה של קיץ-חורף-סתיו-אביב. זה מה יש, תתרגלו. בשנה ה-25 לחיי גיליתי שרימו אותנו, שרימינו את עצמנו, ושכנראה נמשיך לרמות את הילדים שלנו עם הרעיון המוטעה הזה. אז זהו: אני קוטעת את השרשרת הזאת כאן ועכשיו. התרגלנו שעונות הן נתון שמונחת עלינו מלמעלה ושאין בכוחנו לעשות דבר וחצי דבר כדי לשנותו. זוהי שטות וטעות. מזג האוויר משתנה בצורה דראסטית בהתאם למקום בו אנו נמצאים, לקו הרוחב על פני כדור הארץ ולגובה מעל פני הים. על מנת לשנות עונה, כל מה שצריך לעשות…