Sqoosh Farms Art Toy Series
Original art toy design by @AlizarinZ and an entertainment conglomerate…
ציפיתי להגיע לבנגקוק בכיליון עיניים, וגם פחדתי. הייתי כאן לפני שנתיים וחצי והתאהבתי בעיר השוקקת הזאת. הרהרתי בה: יכול להיות שהיא הייתה עבורי מקום כה מרהיב רק כי זו הפעם הראשונה שאני מטיילת לבד מחוץ לישראל, המקום הראשון שאני מגלה ומבלה בו בכוחות עצמי, ללא טיול מאורגן או אמא שמחזיקה אותי ברצועה? הזיכרונות של בנגקוק היו חקוקים בראשי בהירים ומהנים, אבל לא היה לי שום מושג איך העיר הזאת תרגיש לי עכשיו, אחרי שראיתי כל כך הרבה. פחדתי שאני סוחבת את תומאסו לאיזה חור גיהינום מטונף שאני רואה בדמיון שלי כמו גן עדן דרך פילטר של נוסטלגיה. [caption id="" align="aligncenter"…
אפשר להגיד הרבה דברים על סרי לנקה. שהיא ארץ חמדנית, שאותיותיה יפות, שתושביה מפשלים בלי הפסקה, שמאכליה טעימים. אפשר להגיד עליה הרבה דברים – ואמרנו אותם בכל הפוסטים על סרי-לנקה. אבל את הנופים הייחודיים במינם אי אפשר לקחת ממנה. הנה כמה מהתמונות הטובות והמעניינות ביותר שצילמנו. for more photos, find us on facebook עוד תמונות באלבומים השונים בדף שלנו בפייסבוק
הכותב האורח הנו שי, סטודנט, ישראלי קטן באמריקה הגדולה. מצוי בקונפליקט מתמיד בין שתי ארצות, והופך מבולבל ופואטי יותר עם כל טיסה הלוך וחזור. אנחנו אוהבים אותו ואת הכתיבה שלו. אז כן, חזרתי לביקור מולדת. אינני מטייל ואינני תייר. אני ישראלי, בגולה. בישראל. אני ישראלי שבא לבקר את המשפחה אשר אספה אותו משדה התעופה ולאחר שלוש דקות של התאקלמות בסיסית כבר הספיקה להישאל על-ידה: "נו, איך בארץ?". אני הישראלי שחיוך נמרח על פניו כאשר עלה על מטוסה של החברה הלאומית והבין כי סופכלסוף הוא מוקף דוברי עברית צחה. אני גם הישראלי שהבין לאחר מספר דקות חיוך, כי כבר איננו יכול…
מטיילים רבים שפניהם מועדות למזרח נתקלים בשאלה: הודו או סרי-לנקה? אלו מדינות שכנות, קצת דומות וקצת שונות. הפוסט הבא יעזור לכם להחליט לאן לטוס. למי שחשוב הגיוון סרי לנקה הוא אי יפהפה. החופים שלו נראים כמו גלויה, ואילו פנים-האי שופע בשדות אינסופיים של ירוק, מופרעים רק על ידי נחל מפכה או עיירה פסטורלית. גם בהודו יש את זה. האקלים והנופים בדרום הודו מזכירים את סרי-לנקה – אבל יש שם גם הרבה יותר. בהודו יש מדבריות, הרים מושלגים, ג'ונגלים, ערים הומות, וכל סוג של נוף שתוכלו להעלות על הדעת. הודו תהיה הבחירה הנכונה בשביל מי שרוצה לחוות יותר, לראות יותר, ולגלות…
התקופה שהעברנו בנגומבו הייתה חסרת כל חשיבות. היא אפילו לא הייתה רגע שפל בטיול, היא הייתה תקופה של שבוע של ניוון. התירוץ שלנו: נשארנו שם שבוע בגלל שטיפלנו בסידורים של ויזה לתאילנד, ובגלל שהייתי צריכה אינטרנט זמין בחדר המגורים שלי כדי להגיש בקשה ללימודי התואר השני הנחשקים שלי בניו-יורק. בדיעבד, זה היה שבוע סתמי. אמנם עשינו מה שצריך לעשות, היינו יכולים לעשות את זה גם בלי להיתקע בנגומבו שבוע שלם. נגומבו עיר לא מזיקה ולא מועילה. שום דבר מרגש לא קורה בה. התיירים שנמצאים בה בני מעל שישים, וגם אלה שאינם מעל שישים – מתנהגים כאילו הם כן. חבורה של…
סרי לנקה דומה להודו ביחסה לאלכוהול. היא מתייחסת אליו בחשש: הוא נמכר רק בחנויות ייעודיות, וגם הן נסגרות בחגים, ששום שכרות לא תפריע לטקס הדתי. הנה נקודה שיש לזקוף לזכות המסורת היהודית. יודעים מה – עשר נקודות. הבירה הרשמית: LION הבירה הפופולאריות ביותר בסרי-לנקה היא LION. היא מגיעה בשתי גרסאות. החלשה והמרירה יותר, כ-3% אלכוהול, שאפשר לשתות ולשתות ולשתות אותה ורק להשתין ולהשמין בלי לתפוס ראש בכלל. ויש את הגרסה החזקה והנפלאה והמועדפת עליי, המכילה 8.8% אלכוהול, שמעניקה מצב רוח נהדר.
הטעמים של סרי-לנקה כל כך ייחודיים, שהם נשארים בסוד. המנות של סרי-לנקה טעימות, זולות, ומוזרות מאוד. ולפעמים מה שמוזר בהן, הוא שבשום מקום אחר בעולם לא מגישים אותן. Rice & Curry המאכל הרשמי של סרי-לנקה: אורז מוקף ב… מה שהכינו היום. דומה לטאלי, אבל שונה. הדאל תמיד יהיה צהוב, סמיך ועשיר יותר מהדאל ההודי, וחוץ ממנו – תתכוננו להפתעות. אינספור סוגים של קארי עשויים להגיע עם המנה הזאת, ובין כל התבלינים יסתתרו ירקות, עוף, דג, או סוג אחר של בשר. המקומיים אוכלים את המנה עם הידיים בצורה דוחה לחלוטין: הם לשים את האורז כמה דקות יחד עם הקארי עד שהם…
טיפוגרפיה, חקר האותיות והגופנים, יכולה להיות משעממת. כמה מהקורסים האיומים ביותר שהיו לי בשנקר התעסקו בקטנוניות מוגזמת בקוציהם של יודים ושאר אותיות עבריות. אבל כשיוצאים למסע עם עיניים פקוחות, מוצאים אותיות חדשות ומרגשות. בכתב הנפוץ ביותר בסרי-לנקה, בשפת סינהלה – אי אפשר שלא להתאהב.
התאהבתי באוכל הסרי-לנקי החם, האקזוטי, המנחם והמעודד, הנאכל בידיים ומשמח את הבטן. ידעתי שבשום מקום בעולם לא אזכה שוב לאכול אותו, בטח שלא בישראל, ולכן מוטב כי אלמד איך מבשלים אותו. החאפרים החמדנים לא היו ערוכים לקראת בקשה משונה כמו קורס בישול, אבל תמורת מספיק כסף – מצאתי סוכנות נסיעות מקומית שהסכימה לאלתר לי שיעור בישול. שאלתי בבירור האם אפשר לסדר לי שיעור עם טבח טוב שגם יודע אנגלית. "בטח, תבואי מחר בתשע" ענה לי רג'ה מנהל הסוכנות, ולא ידעתי למה לצפות. למחרת בתשע, אמר לי רג'ה "שבי", והתחיל לכתוב במחברת הוורודה שלי מתכונים מפורטים באותיות מסודרות להפליא של אנגלית…