לקריאת החלק הראשון של הראיון עם תמיר חיטמן

הדם של חיטמן

בין הווינילים הרבים שיש בבית של תמיר, מצאתי את התקליט "ליצן חצר"- האלבום הראשון שעוזי חיטמן הקליט כסולן. יש תמונה מדהימה על עטיפת האלבום הזה. עוזי חיטמן יושב ליד פסנתר המכוסה במפה לבנה סרוגה, מהסוג שהסבתא שלי הייתה עושה.
יש הרבה משותף בין תמיר והדוד שלו על התמונה ההיא. לא רק דמיון פיסי, אלא גם ברוח הנוסטלגית, בתחושה של ה"לא מכאן".

מה השם חיטמן עושה לך? האם זה עוזר לך? האם זה מגביל אותך?

בינתיים זה לא מגביל אותי. אני נמצא במצב שאני עוד לא בחשיפה מלאה. אני משער שזה יקרה בקרוב מאד, במיוחד שאני מאד שלם עם האלבום החדש שייצא. אבל כשהייתי ילד, לקחתי את זה יותר קשה. בבית ספר כל הזמן היו צוחקים עלי , אמרו: אתה בכלל לא מוכשר, זה הכל בגלל הדוד שלך. למדתי לחיות עם זה בסוף.
אני לא בורח מזה, זה קיים. אני מאד גאה בשם שלי, אבל זה לא מה שמוביל אותי, כתמיר. זה חינוך מסוים, זה מוסיקה מסוימת . הרבה התעניינו אם זו מוסיקה שהייתי מושפע ממנה, אז ממש לא. אני מכיר כמעט את כל השירים של הדוד שלי, כי אבא שלי האזין לזה. כי זה הדם שלי, זה מרגש אותי יותר מדברים אחרים. אבל להגיד שהייתי שומע בבית ככה סתם – לא, אף פעם.

ראיתי בבית עוד תמונה של חייל בקסדה. למרות דמיון גנטי מובהק, אי אפשר היה לנחש מי מצולם על התמונה. חשבתי שהתמונה הזאת היא מימי מלחמת העולם השנייה, אך הסתבר שהיא חדשה הרבה יותר. מי על התמונה הזאת?

זה אבא שלי, חיים חיטמן. זו תמונה מסוף שנות ה-60. כשהוא היה חייל, הוא היה טנקיסט. אבא שלי זה האיש שיש לי קשר הכי חזק אליו בכל העולם. דווקא בגלל שהוא איש של המון מעשים ופחות של מילים, ודווקא בגלל שאני איש של מילים, זה בן אדם שהכי מרגש אותי. אם הוא עצוב, אני יותר עצוב ממנו. אם הוא מאושר, אני יותר מאושר ממנו.

במה מתעסקים ההורים שלך?

אבא שלי שותף במשרד של ייעוץ מס. הוא גאון כזה, איש מדהים. אמא שלי, היא עובדת מדינה, אבל עכשיו מתחילה תואר שני בקולנוע. היא הייתה שחקנית במשך שנים. כל העניין של הבנת האמנות, עוד לפני שיהיה לך כסף לאוכל ומים מגיע אך ורק מהחינוך של אמא שלי. הכישרון למוסיקה, אני משער שזה מהצד של אבא שלי, כי אמא שלי שרה זוועה. האמנות היא דרך החיים של ההורים שלי, הם הולכים פעמיים בשבוע להצגות, הם הולכים להופעות . אבא שלי מכיר יותר טוב ממני מה קורה ברדיו. הוא מכיר שמות של כל האמנים הצעירים, הוא תמיד עשה לי חידונים של מילים ולחן. זה משחק כזה שעד היום הוא עושה לי: מי כתב, מי הלחין. זה כדי לתת כבוד לכותב. אולי זה גם בא ממקום של תסכול בגלל האח שלו שכתב המון שירים שאנשים לא יודעים בכלל שהוא עשה אותם. זה לימד אותי את המקום הזה שיידעו.

יש הרבה ספרים על המדף שלך, ספרים שלא קשורים אחד לשני. study of orchestration ?

זה הספר שלמדתי בצבא. יום אחד אמרו לי שיש אירוע אצל עזר וייצמן אצלו בבית, ויש מוסיקאית מצוינת, זמרת אופרה, שביקשו ממני לעשות עיבודים לכלי מיתר בשבילה. בחיים לא עשיתי שום דבר כזה, קניתי את הספר הזה ומאז למדתי לבד לעשות תיזמורים. מאז למדתי גם תזמור סימפוני מתקדם, אבל כל הבסיס שלי – זה מהידיים, לכתוב למיתרים ולהתייחס אליהם כמו לזמרים. הספר הזה לימד אותי שפה חדשה במוסיקה.

מדריך תיירות לסקנדינביה. אתה בא לסקנדינביה?

טסתי לשבדיה שנה שעברה. זה היה מאד אימפולסיבי, החלטה של רגע אחד. טיילתי עם עצמי , כתבתי שם המון ומאד נהניתי. היה לי מדהים לראות את הגנטיקה המושלמת של האנשים. איך זה ש- 90 אחוז מהאוכלוסייה היפה גרה במקום אחד? זה לא הוגן. פתאום הרגשתי שאני אטרקציה במקום הזה , מתייחסים אלי כי אני נראה אחרת.

איזו מוסיקה אתה שומע? אני רואה שיש לך בעיקר דיסקים של מוסיקה צרפתית.

אני שומע את מה שמרגש אותי.
למשל, יש לי את האלבום האחרון של קארלה ברוני. מי שרוצה לדעת מה זה פולק שנסון צרפתי, הנוול ווג החדש, מבחינת טקסטים, הפקה מוסיקלית ושירה, זה דיסק מאסט. בעיני זה נכס צאן ברזל בפולק החדש הצרפתי , כל הזרם הזה של האמנים כמו קרן אן ובנג'מין ביוליי.

בדיסק שלך כל השירים בעברית?

כן, ויש שם אחד בצרפתית.
עבדתי על עצמי בשנה האחרונה ובגלל זה גם התעכבתי. נאבקתי בעצמי שלא להוציא את זה מיד. אמרתי לעצמי : אני רוצה להיות ברור לעצמי ואז זה עובד גם על קהל.
יש לי שיר שנקרא "יעל אבקסיס ואני" . זה כמו השיר על רנה זלווגר שכתב אריאל הורוביץ, שהוא חולם עליה ורוצה לחיות איתה את החיים, אבל הפוך.
זהו שיר על יעל אבקסיס ועלי, שהיא כמהה לחיים איתי. כל השיר הזה הוא כמה שהיא צריכה אותי. זה פנטזיה היסטרית . הפזמון הוא חצי עברית וחצי צרפתית. היא מדברת צרפתית גם כן.

מה אתה אומר על המוסיקה של עצמך?

יש אמנים, אני לא אזכיר שמות, שהדבר היחידי שהם שומעים זה הם עצמם. לא חסרים כאלה. בהקלטות אני שומע את עצמי. פעם התבאסתי מזה, אבל היום אני מאד אוהב לשמוע את עצמי. כשבאו אלי מחברת התקליטים שלי, השמעתי להם בפעם ראשונה את כל השירים שהיו לי על המחשב, שזה כ-300 שירים שהקלטתי בתקופות שונות.
אחר כך אמרתי להם שאני מסוגל לשמוע את תחנת הרדיו רק עם השירים שלי. זה נשמע הכי מגלומני שיש, אבל זה בכלל לא. כי חשוב לי מאד להתרגש מהדברים שאחרים עושים, כדי שאני אגיע למצב הזה. לראות אנשים, לראות צילומים, לראות בניין מדהים שהוא פסל, לראות בגד ולהגיד איך הבן אדם חשב, לראות מאמר באינטרנט שמישהו כותב, זה האוכל שלך. בגלל שאני יותר אוהב אנשים אחרים, קל לי להגיד שאני אוהב את מה שאני עושה.

(לחצו על התמונות להגדלה)