אחרי כמעט ארבע שנים של לימודי עיצוב, אפשר לומר שאני יודעת שבריר זעיר ממה שאפשר לדעת על התחום הזה. למעשה, רק עכשיו אני מתחילה לנסח בבהירות ממה עיצוב מורכב. משם נתחיל, ונמשיך בעצות הפרקטיות ביותר שיש לי לתת. העצות נכתבו בנוגע לעיצוב גרפי, אבל אני מאמינה שחלקן תופסות גם לסוגי עיצוב אחרים.

על תהליך העיצוב

מי שלא מכיר עיצוב, חושב שמשמעות הדבר היא "לעשות דברים יפים". טעות. עשיית דברים יפים יכולה לקחת למעצב שעות על גבי שעות, הכל תלוי בטכניקה שהוא בוחר ורמת הגימור שהוא רוצה, אבל החשיבות של אסתטיקה בתוך התהליך העיצובי היא זניחה כמעט.
עיצוב הוא תהליך של העברת מסר. מתמטית, הייתי מחלקת את כך את ההיררכיה של מרכיביו:

• 40% חשיבה
• 20% ביצוע
• 40% פרזנטציה

חשבו יעיל

עיצוב מתחיל ממסר. בשוק העבודה, המעסיק יכתיב לכם את המסר. כשאתם סטודנטים, יש לכם את הפריבילגיה/נטל לבחור מה יהיה המסר הזה. והנה עצתי הראשונה. במקום לשאול את עצמכם: "איזה מסר אני רוצה להעביר", תשאלו את עצמכם "איזה מסר יהיה לי קל להעביר". תמיד בחרו מסר חד וחד-משמעי. כשאתם מעצבים, עצבו את האמירה הקיצונית "הטלוויזיה היא מדיום מנוון שיש להכחיד" ולא את האמירה שאתם באמת מאמינים בה "הטלוויזיה לא משהו אבל יש תוכניות בסדר דווקא".

המשך החשיבה היעילה שלכם, הוא תכנון של הביצוע. לא מתחילים בטבילת מכחולים בצבע. שואלים איזה מדיום ואיזה טכניקה הכי נכונה למסר. יש מסרים שדורשים ממך לסרוג ספינת חלל, ויש מסרים שעבורם מספיק לקמט פיסת נייר. עליכם לשאול את עצמכם מה יהיה הכי מהיר, חסכוני, במה אתם הכי טובים, ומה הכי בא לכם לעשות, ורק אחרי זה לגשת לעבודה.

עשו הרבה

לא משנה מה אתם עושים, תעשו הרבה ממנו. תנו לקהל את ההרגשה שטרחתם, שהשקעתם, שאתם מתלבטים בין אינספור אופציות. עשו כמה שיותר ווריאציות של התוצר שלכם. אם זה אפשרי – הציגו את כולן. אם לא – הזכירו שהן קיימות.

תגניבו

צרו את אפקט ה"וואו" בכל הזדמנות. העיקרון, הוא לעשות משהו שלא מצפים לו. והנה ארכיון של מספר דברים פשוטים שמאוד מרשימים כשלא מצפים להם.

• תנועה. זה זז? זה פי עשר יותר טוב ממה שלא זז. העין האנושית אוהבת תזוזה, ואתם יכולים להפיל את הקהל מהרגליים עם וידאו או אנימציה איפה שלא ציפו לו.
• תלת ממד. עיצוב גרפי הרבה פעמים יקח אתכם למחוזות דו ממדיים. תחשבו איזה הפתעה זו פתאום להביא חפץ תלת ממדי, כמה הוא יבלוט בין עשרים פוסטרים.
• אינטראקציה. אתם לא חייבים לעצב פסל במוזיאון: אתם יכולים לעצב סיפור. לא עבודה עבור צופה, אלא עבודה עבור משתמש. תנו לו להרכיב, לפרק, לשחק, לגלות את המסר בשלבים. תעשו תוצר שאפשר להשפיע עליו, והוא ישפיע על הצופים בחזרה.
• חושים. עיצוב מתקשר אוטומטית לחוש הראייה. נתקו את הקישור הזה, וצרו עבודה שאפשר לשמוע, למשש, או אולי להריח.
• חומר. העבודה צריכה לעמוד בפני עצמה – אבל על מה היא עומדת? כשאתם מדפיסים משהו – זה לא חייב להיות על נייר רגיל. זה לא חייב להיות על נייר. כשאתם תולים את זה, זה לא מוכרח להיות על הקיר של הכיתה. הסתכלו סביבכם וחפשו חלופה לסטנדרטים המקובלים.
• גרנדיוזיות. ממדים גדולים או כמות גדולה ישרתו לטובה כמעט כל עבודה. הדפיסו מה שעשיתם על פוסטר ולא על מפית! אם אתם מדפיסים על מפית, אז תדפיסו מאה ותלו אותן בכל מקום! השתלטו על השטח עם העבודה הבהמית והפולשנית שלכם, תנו לנו לחשוב שזה בגלל שהיא טובה ומגיע לה.

הפיקו

אחד הדברים הראשונים שלמדתי בשנקר, הוא הפקה. אחרי שחשבתם על רעיון, עליכם להשיג ביעילות, בזריזות ובזול את האמצעים להפקה הזאת. חפצים הם אמצעים חשובים, ואנשי מקצוע הם אמצעים חשובים אף יותר. אחד הדברים שאתם יכולים לעשות בשביל העבודה שלכם, הוא להיעזר ביכולות יוצאות דופן של חברים וקרובים. דוד נגר? חבר עורך וידאו? הם לא צריכים לעשות במקומכם את העבודה, אלא לחזק אתכם איפה שאתם חלשים. שתפו פעולה כדי להרים את הרעיון שלכם גבוה יותר. זה בסדר, זה מותר. רק לא לשכוח לתת קרדיט.

להשתמש במה שיש

אין כמו לימודי עיצוב על מנת לפתוח לכם את האופקים ואת החורים בכיסים. אבל כשהזמן דוחק, תמיד אפשר לברוח את מה שקיים ומוכר.

• ברמת החומרים: לכל קרטון ביצוע יש שני צדדים. כל בריסטול אפשר לחתוך לחתיכות קטנות יותר. תה זה סוג של צבע מים. אני הרבה פעמים בחרתי איזה עבודה אני עושה לפי הציוד שהיה לי בארון, במקום לרוץ לחנות מצרכי הכתיבה הקרובה לביתי. כמה וכמה פעמים השחתתי עבודות ישנות על מנת להפוך אותך לעבודות חדשות.
• ברמת הרעיונות: תעשו מה שאתם יודעים שאתם טובים בו. השתמשו באלמנטים מעבודות ישנות. בצילומים שצילמתם לפני שלוש שנים. אם כי מומלץ בחום שלא להגיש את אותה עבודה פעמיים.

שמרו הפתעות לסוף

כשמדובר במטלה מתמשכת, ורוב עבודות העיצוב הן כאלה אחרי שמסיימים את שנה א', אסור בשום פנים ואופן להפגיז ביצועים על ההתחלה. מי שמגיע להגשה הראשונה כשבידו עבודה כמעט מוגמרת, מחדיר לעצמו מקל לגלגלים. מעתה, הרים אוטומטית את הרף של חבריו לכיתה, ובשבוע הבא יהיה לו קשה במיוחד לעמוד בקצב, אחרי שהתעייף בשבוע הראשון.
את המיטב של עבודתכם שמרו להגשה הסופית של הפרוייקט. לפעמים שווה להביא להגשות הביניים כמה שלבים אחורה מהמקום אליו הצלחתם להגיע, כדי שבסיום הפרוייקט תוכלו להדהים את הצופים.

להציג זה להציל

שום עבודה שאתם מייצרים לא מציגה את עצמה. חלק עצום מהאפקט שתשיג העבודה שלכם זה השואו שאתם בונים סביבה. המקום שאתם בוחרים להציג את העבודה. התלייה, הסידור, התאורה. ובעיקר: האופן בו אתם מדברים עליה. וכשאתם מדברים עליה, אתם אוהבים אותה. בראתם אותה במוחכם ובידיכם. היא חלק מכם. תנו לנו להבין אותה. הפנו את תשומת לבנו למה שאתם חושבים שטוב בה. לעולם אל תפתחו בהתנצלות על מה שחסר ופגום – תפקידו של קהל המבקרים להבחין בזה. ואתם יודעים מה? אם לא תזכירו את זה, יכול להיות שהוא לא יבחין.

כמה קטנות:

• התגוררו ליד בית הספר, אם אתם יכולים. זה כל כך נוח לחתוך לשנ"צ בשעת חלון, ולא לבזבז שעות על נסיעות הלוך ושוב!
• אף פעם אל תקחו אישית ביקורת שאתם מקבלים ממרצה או סטודנט. אבל דעו, כי כל סטודנט לעיצוב נשבר פעם, פעמיים או יותר במהלך לימודיו מדברים איומים שאומרים לו. הכינו את עצמכם לגרוע ביותר.
• גם אם נכשלתם, תמיד יש הזמנות שנייה. אבל כדי לקבל אותה תצטרכו לדבר ו/או להתחנן אל הגורמים הנכונים. אל תתביישו לעשות את זה. אני מכירה אנשים שחזרו על שנת לימודים רק בגלל ביישנות.

זרוב מעצבת?!

• אתמול התחיל הסמסטר האחרון ללימודים שלי במסלול אינטראקטיב בשנקר. אם אצליח לשרוד אותו, תהיה לי דיפלומה! שאין לו שום צורך בה, משום ש:
• אתמול גם חנכתי את תפקידי החדש, כארט דירקטור במחלקת הדיגיטל של משרד הפרסום מקאן.
• כמו כן לאחרונה עלה לאוויר אתר שעבדתי עליו בעבודתי הקודמת והמהממת, אצל אריאל אשל: מכבי שירותי בריאות. האתר משעמם על פי הגדרתו, אבל שימו לב איזה טוויסט זרוב-דוט-קומי הצלחתי לדחוף לדף הבית.