טקסט על לימודים, גיאוגרפיה, ופירגון לשאלון.

הסמסטר הולך ומתקצר, וכך גם קור הרוח שלי
איזה בוקר עצבני היה לי היום, אחרי לילה עצבני. הסמסטר מתקרב לקיצו, כל הדברים שדחיתי חייבים להיעשות, ולכן קורות לי תופעות משונות – אני מתחילה לדבר לעצמי ולצעוק על המחשב כשהוא לא ממלא את תפקידו נאמנה. הבוקר הוא לא מילא את תפקידו נאמנה. דווקא בשעה שהייתי זקוקה לו יותר מכל. הסתדרתי בסוף. קיבלתי ביקורת של "אחלה" על מה שעבדתי עליו עד אחרי אמצע הלילה, ואני מרוצה.
מה שאני אוהבת בשנקר, זה שכל המרצים שמלמדים אותנו אוהבים מה שהם עושים. כולם, אחד אחד. גם אלה שגרועים, גם אלה שאני מאחלת להם מדי שיעור ליפול לפיר ביוב.
אפילו המורה לתולדות האמנות, שמגיעים לשיעור שלו רק שמונה מתוך שמונים התלמידים שצריכים להגיע, אפילו הוא מעביר את השיעורים שלו בלהט אוטיסטי, מנותק, של מי שממש אוהב את המקצוע שלו. אני בטוחה שהוא היה מעביר את השיעורים שלו באותה התלהבות גם מול כיתה ריקה לחלוטין. אגב מי שבשכבה שלי, אין לכם מה לדאוג כי זרוב הפקות מייצרים גם תכנים של חומר לימוד מהשיעורים האלה.
בכל מקרה גם כשאני לחוצה אני מרוצה, עושה רושם שבחרתי תחום מעניין להתמחות בו.

זרוב מגלה את נפלאות הגיאוגרפיה
יום אחד הלכתי להרצאה של ניב קלדרון. הייתה הרצאה משמחת ובסופה חילקו לנוכחים שי נחמד – מפת העולם. חשבתי לעצמי שזה שי חסר תועלת לחלוטין, מה שלא מנע ממני לקחת אותו. ואז יום אחד הגבר שלי התחיל לדבר על טיול מסביב לעולם. "הלוואי והייתה לנו מפה לתלות בשירותים כדי שאוכל לתכנן את מסלול הטיול שלנו!" אמר הוא בטון חולמני. שימחתי אותו – יש מפה. עזבו את זה שאין לנו כסף, ויזות, דרכונים או אפילו מזוודה הגונה לצאת לטיול מסביב לעולם. אבל מפה יש, והיא תלויה בשירותים כבר כמה ימים. הגבר שלי גם קנה נעצים צבעוניים מיוחדים לסמן את המסלול הפנטזיונרי שלו.
בכל מקרה, התבונות במפה בעת עשיית צרכים עשויה להיות מרתקת. תראו מה מצאתי שם:

התמונה צולמה בעזרת מי אם לא סמסונג אומניה, הסלולרי הרשמי של הבלוגרים המוצלחים ביותר. לכבוד המכשיר נפתח לפני ימים ספורים בלוג ייעודי – האומניאקים – כי לנו יש ולכם אין. אתם מוזמנים להסתכל, אם כי עכשיו אין בו שום דבר מעניין יותר מדי, סך הכל תמונות מרשימות של דודה מלכה המוכשרת מצלמת את הכיור שלה.

זרוב ממלאת את השאלון
לאחר חודשים ארוכים של ציפיה, סוף כל סוף מילאתי את השאלון של סיני גז והוא עלה לאוויר. המייל עם השאלון התקבל כבר לפני כמעט חצי שנה. נשבעת לכם, המייל עם השאלון המצורף נשלח אליי ב-20 יולי. הבטחתי שאני כבר ממלאת ושולחת, אך דחיתי את זה ביום ויומיים וחודש וחודשיים. לא בגלל דחיינות רגילה, אלא כי לא רציתי להיות מאלה שמהללים חוגרים כמפתחים. באותה תקופה כבר עבדנו קשה על זרוב.קום, דור ואני, ונורא רציתי בשאלה "מה את עושה עכשיו" לענות – עובדת על זרוב.קום. מה שלא היה אומר לכם כלום כי לא הייתם יכולים לראות שום דבר, ואם הוא לא היה יוצא לפועל הייתי יוצאת די מעפנה, מבטיחה ולא מקיימת. אבל ראו זה פלא, זרוב.קום חי וקיים, והשאלון סוף כל סוף פורסם!
סיני הגדיל ראש והכניס לתוכו קטעי וידאו שהצפייה בהם שווה ומהנה, אז קדימה, לכו תסתכלו.
מה שרציתי לומר, לסיכום, זה שכבוד הוא לי להיות בין עוני השאלון הזה! ענו עליו אנשים שיש מה לתפוס מהם, אנשים שהיו מרצים שלי, אנשים שהיו מעסיקים שלי, וסתם סוגים שונים של מוצלחים.

ואסיים בהמלצה כפולה.
1. המלצה על שיר שאני אוהבת, ואתמול שמעתי אותו כמה פעמים אחרי ששכחתי ממנו כמה שנים.
mr bungle – retrovertigo.
ואפשר לנגן אותו אם רוצים.

2. ואמליץ גם על האתר שממנו מתנגן השיר. אני משתמשת בו להורדת מוזיקה בימים אלה, BeeMP3. עד כה מצאתי בו כל דבר שחיפשתי.