לאחר כל המוזיקה האיומה ששמענו במהלך הטיול, היינו חייבים לעצמנו קצת מוזיקה איכותית. אז קנינו כרטיסים לפסטיבל הרוק הענק "Silverlake" בהשתתפות Incubus ושאר להקות תאילנדיות ובינלאומיות. הפסטיבל, על לא עוול בכפו, נערך ליד פטאיה, וכך זכינו לטעימה קצרה מהעיר הזאת. לא היה טעים, אבל בלענו.
שלב 1: הכחשה
פטאיה. עיירת חוף ידועה לשמצה. השם השני של המקום הזה: "אם אתם לא בקטע של תיירות מין אין לכם מה לחפש שם". אנחנו לא בקטע של תיירות מין ובאמת לא היה לנו מה לחפש שם – פרט לפסטיבל הרוק הממש-ממש מגניב שלשמו באנו. ואם אנחנו כבר נוסעים לפטאיה – מה, לא נטייל בה קצת? חוץ מזה, מה כל כך רע בתיירות מין? הרי זה שילוב של תיירות ומין, שניים מהתחביבים העיקריים שלי! אז מה שיש שם קשישים בני מאתיים עם אישה שיכולה להיות הנכדה שלהם תלויה על הזרוע? זה כלום, כבר ראיתי כאלה. אני אתמודד עם זה יפה.
שלב 2: בעתה
אני אוהבת סליז. בעיניי, סליז הוא הקסם שקורה כאשר אנשים ליברליים ומושכים מפגינים את החרמנות שלהם בפומבי בצורה משוחררת, חצופה ומגרה. בנגקוק מלאה בזה, וזו אחת הסיבות בגללן היא כה חביבה עליי. אבל בפטאיה – סליז כזה אינו בנמצא. בפטאיה נמצא רק האח התאום הלא-זהה, הרשע, המעוות, הנכה של סליז. בפטאיה אין שחרור מיני, יש שעבוד. אין אהבה, יש כסף. עצבות, ייאוש וחוסר אונים לובשים מעטה צביעות ונפגשים בבארים הרועשים של עיירת החוף ההומה.
הכאפה שמחכה לכם בטיילת של פטאיה היא משהו שלא תוכלו לקלוט עד שלא תחושו אותה מצלצלת על הלחי. הלקוחות של תעשיית המין בפטאיה הם האנשים הדוחים ביותר שתוכלו לתאר לעצמכם, ויש אלפים מהם, מכל קצוות-עולם. רובם נראים כמו אריות ים, ומגיעים בטווח גילאים של שישים עד אינסוף. חלקם מתניידים בקלנועיות כשהם יוצאים לציד. סביר להניח שיש להם נכדים בבית. רק נסו לדמיין לעצמכם את הדיסוננס במוח והכאב בלב כשהם מושיבים על ברכיהם תאילנדית קטנטנה. רחמיי נכמרים על הנשים שאין להן ברירה אלא להסכים לשכב איתם.
שלב 3: התכנסות
חדוות הבילוי שבי כבתה. יצאתי עם תומאסו לסיבוב קצר ברחובות, ולא רציתי לשבת באף פאב. מאות שלטים בוהקים הציעו שיכר ובשר, אבל מה לי ולקשישים מעוררי החלחלה שיושבים בבתי המרזח ולזונות העצובות שמתחנפות אליהם? לא רציתי שהם יסתכלו עליי במבטים המפשיטים שלהם. לא רציתי להכניס את כספי לתעשיית התיירות של העיר הזאת. התחבאתי מאחורי בעלי עד שחזרנו לחדר הגסט-האוס. "איזה כיף היה יכול להיות לנו עכשיו בבנגקוק", נאנחתי והתחבאתי.
שלב 4: עימות
בבוקר, פטאיה לא נראית טוב – אבל גם לא רע כמו בלילה. כשהשמש זורחת רואים שיש לעיר הזאת מה להציע פרט למין. אוכל טוב, קניונים ספורים, חוף ים ושלל אטרקציות תיירותיות שאינן מעניינות אותי במיוחד. יצאתי לטיול רגלי ארוך, רק אני והמצלמה, לגלות אותה עם הרגליים והעיניים.
הקשישים לא היה גרועים כל כך. מבין מאות תיירי-המין שהסתובבו על החוף, היחידים שהתייחסו אליי כמו בהמות היו ישראלים. אחד דורש ממני "טייק מיי פוטו" ומזמין אותי לשבת לידם. השני דוחף מרפק בחבר שלו ואומר "ווה, איזה שדיים יש עליה". תיירי-מין אחרים התביישו לדבר איתי. רק לישראלים החוצפה וחוסר המודעות העצמית לחשוב שיקבלו בפטאיה מין בחינם.
שלב 5: זעם
באור היום אפשר היה לראות טוב יותר את הדפוקים שהגיעו לפה, ולא בשביל הזונות. קוראים להם רוסים, והם מביאים את כל המשפחה שלהם איתם. זוגות צעירים, הורים עם ילדיהם הקטנים, סבא וסבתא איתם… כולם! ואני מסתכלת עליהם, באימה צרופה, לא מבינה – מה. מה לעזאזל הם חושבים לעצמם. למה הם מביאים את הילדים שלהם להתרוצץ בבגדי ים קטנים בחוף בו שורצים סוטי מין מלוכלכים שבוחרים מבין הזונות דווקא את אלה שנראות כמו תלמידות בית ספר. האם הם לא יודעים שתאילנד מלאה בחופים קסומים, שאין בהם תעשיית מין ענפה עד כדי כך? סימני השאלה מצטברים, ואני רוצה לתפוס אותם בכתפיהם ולצעוק: ?!Психически больные! Зачем вы приносите ваших детей сюда
שלב 6: מחקר
רוסיה בלונדינית, אצילית, פשוטה, ניסתה למכור לנו בית בפטאיה. זאת העבודה שלה, סוכנת מכירות של דירות נופש בקניון. במקום להגיד "פחחח, מה לנו ולמגורים בעיירת החטאים הזאת?" ניהלנו איתה שיחה קצרה. סיפרה לנו איך עברה מנובוסיבירסק לפטאיה לפני כמה שנים, וכמה שהיא נהנית מהאקלים. את אווירת הנכאים שסובבת את תיירות המין לא הכלילה בתיאוריה. כנראה שטמפרטורה של 40 מעלות מתחת לאפס גרועה יותר ממסיבת-חשק בלתי פוסקת של כרסתנים בני שישים ובנות זוגם בנות השלושים. היא הסבירה לנו שבמזרח רוסיה אפשר להשיג חבילות נופש זולות עד כדי גיחוך לפטאיה. 300 דולר לטיסה ושבועיים במלון. במחיר הזה – מה, לא הייתם באים?
שלב 7: השלמה
בלילה השני והאחרון שבילינו בפטאיה, הזעם והשאלות התחלפו בהשלמה. פטאיה עבור חלק מהאנשים האלה היא מפלט שמונע מהם לכלוא משפחת מהגרים בת שש נפשות במרתף הבית שלהם ולהשתמש בהם כעבדי-מין. עבור אחרים, זה מפלט מהאשה שלהם שהפסיקה להזדיין לפני עשרים שנה, והפסיקה להיראות כמו משהו שבא להם לזיין לפני שלושים. עבור הרוסים, זה מפלט זול במיוחד מהכפור הסיבירי. וסך הכל, פטאיה היא פריק-שואו קרקסי עם הליצנים המבדחים ביותר מכל המדינות. הזקנים האירופאים שנעוריהם חוזרים אליהם, והם מבלים אל תוך הלילה בין בירה לבין אשה מלוכנסת או שתיים. המשפחות שמתעלמות באלגנטיות מכל אלה וזוכות במעט זמן איכות. ההודים, התורכים והערבים המשופמים שהגיעו לפה לביזנס ופלז'ר גם יחד. הכל מתערבב ביחד בשדרה המכונה Walking street. חיוכים של קריקטורות, ליידיבויז בתחפושת, לובסטרים בגודל של כלב, נערים תאילנדים שרים להיטים ברוסית. הכל הולך: כל מה שמעוות, פגום, מוגזם. אני רואה פה עצב וייאוש, אבל הם, אומללים וברי מזל כאחד, מוצאים פה שמחה. או לפחות פרנסה. עובדה – הם פה בהמוניהם.
פטאיה קיימת עבור אנשים שונים ממני, וטוב שהיא קיימת. סוף כל סוף קיבלתי את הרחובות האלה בחיבה, שעשוע ועניין. למשך ערב אחד, נהניתי מהם. כי ידעתי שלכאן – אני לא אחזור.
התמונות בפוסט אינן תמונות אילוסטרציה, והמצולמים כן קשורים לתוכן הפוסט באופן ישיר. תמונות נוספות מפטאיה, בעמוד הפייסבוק שלנו >
כשאת כותבת על זונות וקשישים זה לא באמת נשמע לי בעייתי במיוחד, מלבד הסלידה הברורה מתעשיות
מפוקפקות כדוגמת זו. מה שנוראי יותר הוא עבדות מין של ילדות ונערות שהיא התעללות מובהקת ופשיעה חמורה. לא כתבת על זנות ילדים, ולכן אני מסיקה שהיא לא רווחת ברחובות. על כן, אני נאנחת בהקלה.
המון אנשים דיברו איתנו על זנות של ילדים ונוער. אני חייב להגיד שלא נתקלנו ולו ברמז לדבר הזה
זה שלא נתקלנו – לא אומר שלא קיים, למרבה הצער
אחלה פותסט!
בתאילנד עושים פשוט עבודתת הסתרה יותר חזקה. בקמבודיה איפה שהשחיתות גבוהה יותר והשלטון חלש יותר, לא עושים מאמץ קל אפילו להסתיר את הזוועה, וניתן לחזות בה בחופי שיאנוקויל במלוא כיעורה… 🙁
המזל הוא שאין הרבה צפיות (אני נתקלתי באחד העמודים האחרונים בגוגל).
אני עומד לטוס בפעם הרביעית לתאילנד וכמובן לא אוותר על עיירת הנופש פטאיה (בין יתר המקומות).
אם אתם לא בקטע של תיירות מין אין לכם מה לחפש שם". בתור אחד שהיה שם 3 פעמים וכל פעם לכמה שבועות אז הקביעה הזו ממש לא נכונה. נתחיל בזה שיש כמה קניונים שאחד מהם Central Festival בניין פרקטי בן 7 קומות שלא הולכים בו לאיבוד כמו בMBK בבנגקוק עם חנויות של כל המותגים, מסעדות, בית קולנוע מפואר שיש כל מיני סוגי כסאות ביניהם ספא אישית ששוכבים עליה.
מועדונים (לא אגוגו)
לוציפר – מועדון עם הופעות חיות עם ביצועים של להיטי הפופ/רוק האחרונים כמעט אחד לאחד ומצדו השמאלי די ג'יי שמתקלט בין לבין. המועדון הכי טוב שהייתי בו בכל העולם וטיילתי בעולם.
ויש עוד… אינסומניה, מיקס מרין.
בתי מלון יש שפע אדיר, פי 20 מאילת, אני לוקח מלון 4 כוכבים מפואר ב50 דולר, אותו מלון בארץ היה עולה 200+ דולר. אם זה יקר למישהו יש לכל תקציב גם ב10 דולר יש.
ספורט ימי, אופנועי ים, סירות מנוע אה גם ים יש.
הרוסים באים בהומניהם בכיף (הרבה זוגות ומשפחות) כי אלה אנשים שאוהבים להנות מהחיים ולא לקטר ואני מצדיע להם, מקום שאפשר להנות בזול.
המון משפחות באות בשנים האחרונות, ניתן לראות אותם בעיקר בצפון פטאיה, לא ראיתי אותם מתערבבים עם הזונות.
ועם כבר בבנות עסקינן, נכון שחלק שם לא מבחירה אלא מחוסר ברירה, יש גם חלק שכן מתוך בחירה, אני יודע טוב כי אני ביליתי איתם בלילה במיטה ולא את 🙂 אז גם ראיינתי לא מעט.
דיברת על עצבות/אנשים עצובים, בכל עיר שהייתי בעולם מעולם לא ראיתי מקום כה שמח, תיירים קורנים מאושר, בנות בר רוקדות מכל הלב (גם בברים ריקים מתיירים). אז גברת זרוב תקבע אם הם מאושרים או לא. חובבני.
אנשים דוחים… עניין של טעם וגיל, הרי הרוב מבוגרים ומתחילים באמת בעיני רבים להיות דוחים, גם את מגיל 35 תתחילי להיראות דוחה, אצל בנות הזקנה מתחילה יותר מוקדם.
"לא רציתי לשבת באף פאב לא רציתי להכניס את כספי לתעשיית התיירות של העיר הזאת." אוי לא (!) רק מזה שתזמיני בירה ב50 באהט (6-7 ש"ח) את תאיצי את כלכלת פטאיה – אבוי הם ממש זקוקים לך. אני בכל טיול שם מוציא 20 אלף ש"ח וכמוני עוד אלפים אז אני מאמין שיסתדרו בלעדיך.
הדבר היחיד שאני מסכים איתך בבלוג הוא שהישראלים דוחים, זה נכון כי המקום היחיד ששמעתי קללות שם זה במסעדה ישראלית כששודר משחק של נבחרת ישראל בכדורגל שם.
לסיכום ובקיצור אנו נמשיך לפקוד את העיר השמחה מאוד שם, מכל הסיבות הנ"ל ולא ציינתי את ההתנהגות החמימה וטוב לב של התאילנדים. בחורה ישראלית ממוצעת ישראלית לא מתקרבת בשום צורה לבחורה תאילדית ולא שווה את הציפורן של הרגל שלה.
שנה טובה ולפני שאת כותבת בלוג כזה תשתדלי להיות במקום המדובר לפחות כמה ימים, למרות שאני יכול למנות את מספר הקוראים ביד אחת.
היי רועי, לא מבינה למה הטקסט עיצבן אותך כל כך, בתור טור דעה אישי שלי (!) על התרשמותי מהעיר הזאת. הרי סיימתי אותו בקביעה שזה לא מקום בשבילי. היית יכול להביע דעה נגדית גם בלי להיות תוקפני כל כך, אבל נראה לי שהפוסט נגע לך בנקודה רגישה.
תאילנד מלאה במלונות יוקרה, ספורט מים, שופינג וחיי לילה. מחוץ לפטאיה, זה גם זול יותר. הסיבה היחידה להעדיף את פטאיה על יעדים אחרים, היא היצע תיירות-המין. אולי בגלל זה הפוסט כל כך הרגיז אותך? כי אתה תייר מין ישראלי טיפוסי?
היי,
כן, אני תייר מין (מבסוט עד הגג) מזה 4 שנים ועוד 3 שבועות הולך לעשות משהו שבחיים לא עשיתי 🙂 ישראלי טיפוסי- זה ממממש לא.
אני מכבד את הדעה שלך לרוב אבל הכנסת הרבה ביטויים שליליים ומוטעים כמו דוחים, מיואשים, עצובים. זה גם פונה אלי ולאנשים הכי נחמדים בעולם שהכרתי שם (לא רק הבנות), אז כן נגעת בנקודה רגישה ועניתי לך כלשונך…
אני לא רוצה להיכנס איתך לויכוח אני כבר יודע מה דעתך בענין ואת יודעת מה דעתי. טוב שהדגשת שזה טור דעה.
נכון הייתי צריך להיות פחות תוקפני למרות הדברים הקשים שקראתי.
שיהיו לך חיים יפים.
היי זרוב, אם תוכלי בבקשה בבקשה למחוק את הפוסטים הקודמים שלי (גם את זה אפשר). אני מרגיש רע עם מה שכתבתי זה לא אני וזה ממש מציק לי, אני מתנצל.
פוסט עצובי. אבל טוב על ההשלמה. כפי שכתבת, יש אלטרנטיבה גרועה יותר 🙁 פוסט עצובי. לקח לי הרבה זמן לקרוא. אני עדיין בדיליי ארוך 🙁
איזה כתבה טובה! אני נמצא פה עכשיו ומקלל את היום שבאתי לפני אני בשוק וחייב טיפול פסיכולוגי זה לא יאמן כמה מגעיל ועוד אני חייב לשרוד פה 3 לילות.
אבל כתבה בול מה שאני חושב יפה מאוד