קנצ'נבורי, עיירה תאילנדית רגועה ויפהפייה. טיילנו בסביבותיה ברגל, באופניים ובאופנוע – ובכל מקום שהסתכלנו, מצאנו פינות חמד שמילאו בהתפעמות את לבבותינו הציניים. הבתים הצפים על הנהר, השקיעות הבלתי-נשכחות והמקומיים המתוקים – השפע של תאילנד מגיע לשיאו בקנצ'נבורי. עוד תמונות מקנצ'נבורי בפייסבוק >
היום היה יום עצל של מנוחה והתאוששות מפציעת-הצוואר המסתורית שלי. הצוואר עוד לא אלסטי כמו במקור ועדיין כואב, אבל בהחלט חל שיפור משמעותי מאתמול. היום לא עשיתי שום דבר פרט ללקרוא כמה עשרות עמודים בספר באנגלית, ולסבול סבל רב לנוכח העובדה שהגוף הזקן שלי בוגד בי. לראשונה מזה חודשים ארוכים עלינו על משקל. שנינו לא האמנו למראה עינינו, אז עלינו על משקל נוסף בחנות אחרת, ועדיין לא רצינו להאמין. תומאסו הגבוה והרזה מטבעו ירד בשישה קילוגרמים שלמים, והפך למה שמוגדר בסלנג מלחמת העולם השנייה "מוזלמן" או בעגה הרפואית "מת". זה עניין אותי כקליפת השום כאשר גיליתי שהמשקל שלי נסק לגובה…
הסחורה המנצנצת, הנשים היפות, הטקסים החגיגיים, הוורוד בכל מקום התנקמנו בי בסופו של דבר. מרוב שסובבתי את הראש, נתפס לי הצוואר. נתפס חזק, וזה כואב. תנועת הראש שלי מוגבלת ל-7% ממה שאני רגילה אליו, וכל תנועה לא נכונה מחוץ לטווח הזה גורמת לי להתעוות מרוב סבל. אני מרגישה מוגבלת. אני גם מרגישה כאילו זה מגיע לי. כאילו האלים של כל הדתות באיזור מענישים אותי על החטאים של הימים האחרונים. זה לא בסדר ליהנות עד כדי כך, בשום דת שאני מכירה. הגרגרנות, החמדנות, העצלות, הזימה. בנגקוק היא עיר האפשרויות הבלתי מוגבלות, וסוף השבוע האחרון שלנו היה בכחנליה אחת גדולה. ערב בנים:…
פאר והדר: Four Sons Village ביום הראשון שלנו בבנגקוק השתכנו ב-Four Sons Village. לפני שנתיים, הגסט-האוס הראשון שנשארתי בו, היה שייך גם ל-Four Sons. בזיכרון שלי נשמר חדר מנוכר ומזוהם שנתן לי תחושה כאילו הוא מיועד ליחסי מין בין זונות זולות לתיירים דוחים. מוזר, כי בפעם הזאת, החדר נתן לנו תחושה מפנקת של מלון חמישה כוכבים לפחות. אולי כי זה סניף אחר. אולי כי הם השתפרו עם השנים. אולי כי הסטנדרטים שלנו ירדו בצורה דראסטית אחרי כל החורבות שנאלצנו לגור בהן בהודו וסרי-לנקה. זה היה החדר הראשון שלנו בטיול הזה עם מזגן. חוץ מזה הייתה טלוויזיה, מקלחת חמה עם סבונים…
גיא גילה את אהבתו לצילום בדרום אמריקה ומאז מנצל כל טיול בחו"ל לצלם ושהוא בארץ נאלץ להסתפק בצילומי הופעות ואנשים. לעוד תמונות מופלאות של גיא -כנסו לדף שלו בפייסבוק : http://www.facebook.com/guypr
פאד תאי הוא מזון הרחוב הפופולארי והאהוב ביותר בבנגקוק. למי שלא מכיר – אלו סוגים שונים של נודלס, מטוגנים יחד עם ירקות ושילוב ארומטי של רטבים. בשר, ביצה או שרימפס יתווספו לפי בקשתכם. מעל התענוג הכבד והמהביל הזה, אפשר לזרות צ'ילי, בוטנים – והתוספת האהובה עליי: אבקה אדומה שאם מסתכלים עליה מקרוב, מגלים שהיא עשויה מתפזורת של שרימפס ננסיים. חוץ מהטעם המלוח שהם מוסיפים למנה, הם נותנים לך את התחושה המעצימה שאתה יכול לאכול מאה יצורים בביס אחד.
את זמני בבנגקוק אני מעבירה בטיולים בעיר עד שהרגליים כואבות מהליכה והעיניים כואבות מהתבוננות. אני מטיילת בין החנויות הרבות ורוצה לקנות הכול. המוכרות מחייכות ואדיבות גם כשאני לא קונה כלום, ולא שואלות שאלות מיותרות. בהודו, איפה שהסחורה כל היום רדפה אחריי, שאלה אותי לארץ מוצאי ודרשה ממני בגסות שאקנה, העפתי מבט מזלזל. בהודו כל מה שאפשר להשיג הוא סובינירים חסרי תועלת ובגדי-פלופים שהופכים אותך לאישה בהריון גם בלי יחסי מין. בתאילנד יש הכל, והכל וורוד, מבריק, חמוד, מחמיא, עם הדפסים של ארנבים מחייכים עליו. סחורה שבאמת ובתמים עושה אותי מאושרת. אני קונה ממש מעט, וממש בזול, ורק דברים שאני צריכה……
בנגקוק לא מפסיקה לרתק, לשעשע, להפתיע לטובה. האנשים נדיבים ומחייכים. אפילו אלה שלא יודעים אנגלית, יודעים אנגלית יותר טוב מנותן השירות הסרי-לנקי הממוצע. גם החמדנות לובשת צורה נעימה יותר, ומעניקה עבור הכסף שלנו בדיוק את מה שאנחנו רוצים לקבל. יש פה קניונים לכל דבר, ושווקים לכל דבר. לבגדים, לאלקטרוניקה, לאוכל, לצמחיה, לחיות מחמד, אפילו למין. נשבעת לכם: יש בבנגקוק קניון של שלוש קומות שמוכר מין. ביקרנו בו אתמול.
ציפיתי להגיע לבנגקוק בכיליון עיניים, וגם פחדתי. הייתי כאן לפני שנתיים וחצי והתאהבתי בעיר השוקקת הזאת. הרהרתי בה: יכול להיות שהיא הייתה עבורי מקום כה מרהיב רק כי זו הפעם הראשונה שאני מטיילת לבד מחוץ לישראל, המקום הראשון שאני מגלה ומבלה בו בכוחות עצמי, ללא טיול מאורגן או אמא שמחזיקה אותי ברצועה? הזיכרונות של בנגקוק היו חקוקים בראשי בהירים ומהנים, אבל לא היה לי שום מושג איך העיר הזאת תרגיש לי עכשיו, אחרי שראיתי כל כך הרבה. פחדתי שאני סוחבת את תומאסו לאיזה חור גיהינום מטונף שאני רואה בדמיון שלי כמו גן עדן דרך פילטר של נוסטלגיה. [caption id="" align="aligncenter"…