מעט מאד דברים עשיתי באופן קבוע. מלבד עבודה, אליה הלכתי כל יום חמש פעמים בשבוע, ומין, לא היו לי תכניות או תחביבים שהיו חלק בלתי נפרד מלוח הזמנים שלי. חוץ מכדורסל.
אבא שלי היה שחקן כדורסל בעברו. שיחק באליפות אירופה לבתי ספר (פעמיים) וכמה שנים בהפועל גליל עליון. הוא תמיד רצה שנשחק (בשביל מה הם עשו חמישה ילדים בגובה ממוצע של מטר תשעים?) ואנחנו סירבנו. במיוחד אני. בגיל 28, כחלק מהניסיון שלי לעשות דברים שאני לא מכיר, קניתי כדור פלסטיק זול והלכתי לפארק הירקון. מאז ועד הנסיעה שיחקתי פעמיים בשבוע.
ברור לי שזה לא אפשרי לעשות גם במהלך טיול. בהודו אין תרבות של כדורסל, אולי קריקט, ומי יודע לאן נעבור אחר כך. הידיים כבר מגרדות.
כל הפרידות
- מהעבודה
- מהמשפחה
- מהדירה
- מהסלולרי
- ממילקי
- מהדברים
- מספורט
אנחנו גם 5 אחים. כמעט כולם גבוהים. 2 אחים 3 אחיות.
בילדות פינטזנו שנקים קבוצת כדורסל. זה לא הלך.
מכיר את הספורטק :)…