שקט השתרר בשכל. פרוייקט עצום אחד מאחורינו: מסיבת החתונה האדירה שהעסיקה אותנו מסביב לשעון בחודשים האחרונים. מבין כל הפרוייקטים שעבדתי עליהם כמעצבת או אשת קריאייטיב, נדמה לי שהחתונה מתעלה על כולם. שום דבר לא משתווה להרמת אירוע החל מרמת הקונספט הבסיסי, וכלה בפ(י)רטים הקטנים ביותר. לא אכנס לתיאורים, רק תנו לי לומר לכם משהו על חתונות. חתונה זה טרחה, זה לחץ, זה תכנון קפדני. חתונה זה שדה טובעני רצוף בולעני מזומנים. ובנוסף לכל – בימינו, טקס החתונה לא מכיל בתוכו שום הבטחה ממשית בנוגע להמשך חיי הזוגיות עם האדם שאתה מתחתן איתו. זה סך הכל אירוע שנועד להציג לפני האורחים את…
שילוב התכונות שגורם לי לחבב בן אדם מורכב מאוסף מאוזן של תבונה, טוב לב וחיצוניות. אולם רבים מהאנשים שהיו יכולים להיות חביבים עליי עד מאוד, נופלים מהר מאוד במבחן הטרן-אוף. מכירים את זה שאתם נדלקים על בחורה יפה, אבל אז היא מתפשטת ואתם מגלים שיש לה שומה שעירה על הכתף? איזה טרן-אוף, נכון? אז דמיינו לעצמכם שאתם מגלים אצל חבר חדש שומה שעירה, אבל לא על הכתף: על האופי. שומה שאי אפשר להוריד בניתוח. פוסט זה, מוקדש לשומה המכוערת מכל: מבריזנות. מבריזנות היא מגפה ארצית. כל ישראל לוקה בה, כל אחד בחומרה כלשהי. לא יכולה לומר שאני נקייה מאשמה בתחום הזה, אבל…
ליל הכלולות שלנו מתקרב ואנחנו מתרגשים ולחוצים. מאז שהכרזנו על נישואינו, אנו פועלים בקדחתנות ליצירת אירוע החתונה שייצג אותנו בצורה הנכונה ביותר. שייתן לאורחים צוהר לערב אחד של אהבה, יצירתיות והוללות – לפי הדרך שלנו. אנחנו רוצים שהחתונה הזאת, מעבר לחגיגה שמטרתה למסד את הזוגיות שלנו, תהיה אירוע שקורא תיגר על מוסד החתונה הישראלית. זוגות שמתחתנים נוטים להיכנע למסורת, ללחץ של ההורים שלהם, ולחוסר המעוף של העוסקים בענף החתונות. בלית ברירה, גם חתונות של זוגות מגניבים יחסית מתיישרות לפי שטנץ קבוע. אנחנו לא מוכנים לזה. בעינינו עדיף לא להתחתן מאשר לרכוש סט חתונה קונבנציונלי ולרצות את הדודות. אני שמחה לציין…
פרועה מדי, אינפנטילית מדי, צבעונית מדי, מתירנית מדי. ככה אני, כל עוד זה נוגע למראה חיצוני. אצלי כל יום פורים, וארץ ישראל פשוט לא מצליחה לעכל את זה. את כל מסגרות החיים, מהתיכון ועד חיי הכמעט-בוגרים אני מצליחה לעבור בלי להתפשר על סגנון אישי, תלוש מרוב תכתיבי האופנה, וגם מתכתיבי האנטי-אופנה. מתעקשת להיות משהו שלא רואים ברחוב. משתדלת לשמח לבב אנוש, לשעשע ולאתגר. אך במקום להריע לתעוזה שלי – המיינסטרים הישראלי מרים גבה. פה שומרים את התרועות לגבר שלובש ג'ינס מהוה וחולצה קצת מרופטת "אבל הקז'ואל הזה יושב עליו מהממוש". הכי פורץ דרך שארצנו מוכנה אליו, הם בגדים ספוגי נפטלין מהארון…
העונה של האח הגדול התחילה בתרועות התלהבות, והידרדרה למצב בו יושבים בבית חמישה אנשים שגורמים לי לרטון: "לבזבז מיליון שקל על זה? לא חבל?" לקראת הגמר, ניתוח קצר של אפשרויות הניצחון העומדות בפנינו בפרק הסיום. סיבות למה להצביע להם, סיבות למה לא להצביע, והשלכות כל אחת מהבחירות על התרבות הישראלית. השיקול העיקרי נגד הצבעה לכל אחד מהמשתתפים: בזבוז של אס.אמ.אס. תשלחו לאמא מסר שאתם אוהבים אותה במקום להצביע להם, היא תעריך את זה. ג'קי למה להצביע לו? ג'קי, למרות הנסיונות של ההפקה ושל פרידה להכפישו, הוא בבסיסו ילד טוב, מתחשב, צנוע וכנה. למה לא להצביע לו? כי הבן-אדם חי כל…
הצעירים של היום הם שק חבטות נוח. שום דבר לא מרגיע יותר מלהסתכל עליהם בתיעוב ולצקצק. גועל נפש, נבובים, רועשים, מכורים לאינטרנט, חסרי השכלה וערכים! אז יודעים מה? לא מסכימה עם זה. "הצעירים של היום טיפשים יותר!" לא נכון: אתם פשוט מוותרים להם. הנערים של ישראל נכשלים במבחני פיז"ה הבינלאומיים. הם נכשלים גם בבגרויות, ובעצם – בכל סוג של מבחן שהוא לא אבחון הפרעות קשב וריכוז. האם הם נכשלים כי הם חכמים פחות? כי מום גנטי מסתורי גרם להם להיוולד עם מוח מפותח פחות מזה של תלמידי סין? בולשיט. המקור לכישלון הקולקטיבי הוא הדור הקודם, שנותן לדור הבא לצמוח מפונק….
באופן מסתורי, עברה שנה מאז שהתחלתי לעבוד במשרד פרסום. אין לי מושג איך זה קרה. כל בוקר אני מופתעת מחדש שלא מפטרים אותי. אל תפטרו אותי, בבקשה, גם אחרי שאתם קוראים פוסט זה! לא אכתוב שום דבר רע על מקאן אריקסון. אבל כן אשבור את המיתוסים שנדבקו לתעשיית הפרסום – דברים שאפשר להאמין בהם רק בלי להיות בורג בתעשייה הזאת. מיתוס 1: פרסום הוא שורש כל הרוע בעולם מביטה על גרפיטי של אנרכיסטים מבוהלים, ומצחקקת. הם אחוזי אימה, סבורים שפרסום שוטף להם את המוח. למה הם נותנים כל כך מעט קרדיט לתבונה שלהם וכל כך הרבה קרדיט לתעשיית הפרסום? ככל…
"אבל למה שנרצה לראות סרט גרוע?" – שואלים אותנו חברינו. זה גם מה שתומסו שאל אותי בערב שסחבתי אותו לסינמטק לראות את "הטרמפיסט", סנסציית הקאלט התורנית. "נו מה אכפת לך?!" הפטרתי. היה זה ערב שישי יבשושי, המסיבות בעיר לא קרצו לנו, ובכל זאת – לא הייתי מוכנה להירקב בבית. "אני הולכת לסינמטק! אשמח אם תצטרף אליי." הגבר נסחב אחריי חסר אונים. הגענו לסינמטק עם ציפיות נמוכות. תיאור הסרט היה מבטיח: מבטיח שיהיה רע. "הטרמפיסט" הוא סרט ישראלי דובר אנגלית שהופק באופן עצמאי בשנות השבעים ונחל כישלון חרוץ. הסרט מגולל את סיפורו של היפי אמריקאי המגיע לישראל של סוף שנות השישים-תחילת…
ביום חמישי נכחתי במה שהיה יכול להיות ההופעה הטובה ביותר של 2011. מצטיינים 1: בלקן ביט בוקס הוא אחד ההרכבים הישראליים האהובים עליי. כשאמרתי את זה לחברי אנין-הטעם ברטו, הוא עיקם את אפו. "לא אוהב. שמח מדי. מוזיקה נאיבית". וזאת אחת הסיבות העיקריות למה אני כן אוהבת אותה. במיוחד כשזה נוגע למוזיקה הישראלית הנפוצה: יותר משהיא גרועה, המוזיקה בישראל היא נוגה. יבשה. חסרת רוח חיים ועמוד שדרה. והנה באים בלקן ביט בוקס, ומעזים להישיר מבט אל העולם, ולנגן משהו שלא מתיישב על הפלייליסט של "סופשבוע רגוע בגלגלצ!" הם עושים את המוזיקה שלהם רב-גונית ורב-תרבותית, ובעיקר מהנה מאוד. ההופעה של בלקן…
זרוב: חיפה. נראה כי נבנתה לפי המעוותת מבין יצירותיו של אֵשֶר. עיר ירוקה-אפורה שהגורל דאג להניח אותי בה בכמה מרגעי השפל של חיי. התחתון מבין כולם, היה חלקו הראשון והמייסר של השירות הצבאי שלי. אבל אני מאמינה בכך שכל הקונספט של גורל הוא זיון שכל אחד גדול, אז בחרתי בלי היסוס בחיפה בתור יעד לרואד טריפ, כאשר האטרקציה המרכזית היא נופיו הדרמטיים של הכרמל המפוייח. שלחתי את הגבר אל סוכנות קיה. הוא חזר עם רכב מאסיבי, מבריק ומרשים. המפרט הטכני שלו: שחור מבחוץ, אדום מבפנים. תומסו: אי אפשר לצלוח את שערי חיפה באופניים, כלי התחבורה שלי בתל אביב. אפילו הליכה…