כשהייתי בתחילת שנות העשרים שלי במאה הקודמת, היינו מתפשטים המון. היינו נמצאים אחד עם השנייה עם השלישיים בעירום בסיטואציות שלא היו מיניות או מיוחדות. הכי יומיומיות. זו הייתה תקופה של כמה חודשים והיא גילתה לי דברים שלא הרגשתי קודם. אני יודע, תגידו שזו הייתה תקופה אחרת, פרה-היסטורית ממש, אבל כמו שתכף אנסה להראות לכם, ההפך הוא הנכון. הכול התחיל בערב אחד בדירת השותפים שלנו. עוד לפני הערב הזה נ' דיבר על עירום חצי מהזמן וניסה לשדל אותנו להתפשט בכל הזדמנות. בערב המיוחד הזה, נ' לא הסתפק רק בלהציע. הפעם הוא התפשט עוד בטרם מישהו הסכים להשתתף במיזם העירום שלו. אחרי…
לעתים אני מתפתה לחשוב שאני אדם מורכב, רב-רבדים, לא צפוי. האמת המרה, היא שכל ההתנהגות שלי נשלטת על ידי שלושה טיפוסים די פשוטים שמרכיבים אותי. לכל אחד מהם אישיות משלו ומניעים משלו. לפעמים הם מתנגשים זה בזה או מאזנים זה את זה. לפעמים הם מלבים זה את זה ליצירת מפלצת אנושית שלא ראוי לה להיראות בציבור. לפרויד היו אגו, סופר אגו ואיד. אלה שלושת הנתחים שלי: הילדה אתם מכירים אותה מסרטונים מטופשים שכיכבה בהם. היא מפגרת, מתוקה, מגושמת בנסיונות המטופשים שלה למשוך תשומת לב. תחביבים: וורוד, שופינג, תחפושות, משחקי מחשב, יפנים, פופ. שאיפות: שכולם יאהבו אותה וירצו אותה בחברתם. נראות:…
החוק הראשון והכי חשוב בפייסבוק: כל פרחולה צריכה אלבום "אילת 2010", בשביל שהחרמנים יוכלו להסתכל עליו וליהנות, לפני שיחליטו האם להציע הצעת חברות או לשלוח הודעה גסה. גם אני צריכה אחד כזה! הבעיה בהפקת אלבום כזה, הייתה חוסר החיבה שלי לעיר הסתמית אילת. לנסוע לאילת עבורי, זה כמו לנסוע להרצליה פיתוח פלוס 400 ק"מ. היתרון היחיד בעיירה הזאת, הוא הריחוק שלה מכל עיר אחרת בארץ. הישראלי הממוצע לא היה מניח את כף רגלו באילת לו הייתה מרחק 20 דקות נסיעה מהבית שלו. אבל בגלל שהיא כזאת רחוקה היא מרגישה קצת כמו וגאס, והישראלים נוהרים לשם בהמוניהם. בסוף השבוע האחרון, התלוויתי לחבורת…
יש שתי דרכים בה אשה יכולה להסתדר בעולמנו. אחת היא – לעבוד קשה ולהגיע להישגים. השנייה היא – להתייאש מראש, להבין שבתור אישה לא תגיעי רחוק בכל מקרה, ולדאוג להשיג לך בעל עשיר. בבית שלי, אומצה הגישה הראשונה. כבר בצעירותה, אמא עבדה מבוקר ועד ליל על תואר המהנדס שלה עד שהגיעה להיות האשה היחידה בין מאות גברים במפעל הטורבינות הסובייטי (באמת). בשונה מהרוסיה הממוצעת, חיכתה עד גיל 34 כדי להינשא, עד גיל 36 ללדת אותי, ועד גיל 37 לחזור לחיי הרווקות. כשהגענו לישראל, תיכף הפשילה את שרווליה וחזרה לעבוד, לא משנה במה. העיקר לשרוד. במצב כזה אין פנאי לפרק ב'….
טלוויזיה אינה נכללת בסדר היום שלי, בתור אדם פעיל, יוצר, שאוהב להוציא מהחיים את המקסימום שאפשר להוציא מהם. היא מדיום שעומד בניגוד מוחלט לכל מה שאני מאמינה בו, ואני צופה בה רק בשני מקרים: כשאני מופיעה בה (על כך אני לא מקפידה), או כשהיא משדרת תכנים מרגשים מכדי להישאר אדיש להם. זה עתה שבתי לדירתי אחרי צפייה בפרק הראשון של עונתו השלישית של האח הגדול, ואני מלאה באדרנלין כמו אחרי שוד. כי האח הגדול, גבירותיי ורבותיי, הולך לשדוד ממני למשך החודשים הקרובים שני ערבים בשבוע, ובעיקר: את הדיגניטי שלי כאדם נטול טלוויזיה. בתוקף היותי אדם נטול טלוויזיה, יצאתי לרחוב לחפש…
השערורייה האחרונה ששמי השתרבב בה, הייתה הפוסט של אלון עוזיאל אשר עסק בקריפס, הדור החדש של המטרידים אשר משגשג ברשת. אני מתה על הבלוג שלו, ותיכף כשפרסם פנייה לבנות ישראל לשלוח לו תיעוד של הצקות ברשת – לא היססתי לשלוח לו את אחד ממכתבי החיזור העיקשים ביותר שהגיע למפתן תיבתי. כבר מזמן פרסמתי את התכתובת בעמוד הפייסבוק שלי, וגם כשהעברתי הלאה לא צינזרתי דבר, ועל כך התרעמתם. על חילול הפרטיות והכפשת שמם של הקריפס המסכנים. מיכל, חברה וקולגה, שאלה אותי למה עשיתי את זה, ואם אני מודעת לכך שאני חשופה לתביעה משפטית. ואני עניתי – לא נראה לך אבסורדי שגבר זר…
פרק שני בעבודת הסמינריון של אליזרין. פרק א'> פרק 2: דף הפרופיל – כלי לעיצוב זהות אם האינטרנט התחילה כרשת של מידע, נראה כי בימינו היא הולכת והופכת להיות רשת של אנשים. הקונספט של ווב 2.0, הוא "מחשוב חברתי": רשת המעודדת יצירת תכנים, שיתוף תכנים, ושיתוף פעולה. הגולש הוא כבר לא רק צופה אשר צורך תוכן, אלא משתתף פעיל שיוצר תוכן. האופן בו אנו גולשים הופך להיות יותר ויותר אישי עם התפשטותן הבלתי פוסקת של רשתות חברתיות, כשהמובילה ביניהן היא פייסבוק. ביולי 2010, פייסבוק דיווחה על 500 מיליון משתמשים רשומים. מביניהם, 50% מתחברים לאתר מדי יום ביומו. בישראל, מספר המשתמשים עומד…
עבודת סמינריון מאת אליזרין וויסברג. הוגשה לצילה חסין. שנקר, 2010 היא נראית לי רלוונטית כעת כאשר התקשורת מדברת על הנרקיסיזם של דור ה-N. אפרסם תחילה את חלקה הראשון שבוחן את המוטיבציה לשימוש ברשתות חברתיות, בהמשך אפרסם את חלקה השני המשווה רשתות חברתיות למשחקי מחשב. מבוא רשת האינטרנט עבורי היא מקום מגורים, מקום לעבוד בו, ומקום לבלות בו. התחלתי את דרכי כבלוגרית, המשכתי ברשתות חברתיות, ובאמצעות שימוש אינטנסיבי באפשרויות שהאינטרנט מעמידה בפניי, הגעתי למעמד בו אני מצליחה להתקיים משילוב של שני התחומים האהובים עליי – עיצוב, ורביצה אינסופית מול הרשת. מה הופך את הרשת למעניינת כל כך עבורי ועבור אינספור האנשים…
הצילומים בפוסט זה צולמו על ידינו, תומסו וזרוב, וניתן להקליק עליהם להגדלה. תודותינו נתונות ל:נוקס על המחוך המהמם, גיא סילברמן על החצאית החגיגית, עומרי יובל על השאלת ציוד תאורה, נמי השובב על החזקת ציוד תאורה + פיתוי חתולי רחוב.
הפרקים הראשונים של "מחוברים" העלו מועקה וכבדות ותחושת "אוף" בחושיי השבעים מתיעוד-עצמי. ועם זאת, מאז איני יכולה שלא להפסיק לצפות בהם. המחוברים מרתקים ומחליאים אותי. הם מעוררים בי הזדהות ואימה. אני מזדהה עם ההחמרה העצמית של שי גולדן. עם האינפנטיליות של ישי גרין. עם הנהנתנות הדקדנטית של דודו בוסי. הכי כואב לצפייה הוא רן שריג. מסתכלת על החיים שלו, ומבועתת. מערכת היחסים בינו לבין אשתו מעדה איפשהו בדרך, שוכבת שבורה בבור הבורגנות. ואני יודעת שהחלטה אחת לא נכונה, שצעד אחד עקום, ואמצא את עצמי בבור הזה. חיים של הצלחה גדולה על הנייר וריקבון גדול בנשמה. צעיר המחוברים, לואיס, לא מעורר…