בופה הוא יותר מארוחה. בופה הוא המתנה של האלים היווניים לבני התמותה שאנחנו. לא מקרה הוא שהבופה נפוץ דווקא ברגעי השיא של חיינו, בשמחות ובחופשות. כשהאוכל מונח על שולחן ציבורי, ולא אוזל במשך שעה ארוכה באורח פלא, זה נס, וצריך לדעת להשתמש בו בתבונה. כך אוכלים בבופה.
מנילה דוחה. מנילה עוינת. מנילה קשה להתמצאות, מזוהמת, עמוסה, עגומה, ולא מיועדת לתיירים. מנילה היא עיר עצומה, בשטחה ובאוכלוסייתה – וכל מקום בו תרדו מהמונית או מהמטרו, ייראה לכם כמו התחנה המרכזית בתל אביב. מתחילים ברגל שמאל הגענו למנילה בשעת ערב והלכנו לגסט האוס שהמליצו לנו עליו, Friendly's guesthouse. לא היה להם חדר פנוי בשבילנו, ומצאנו את עצמנו נודדים על תיקינו המאסיביים ברחובות של מה שאמור להיות האיזור התיירותי ביותר בעיר. לא היו בו תיירים מלבדנו. רק זונות, קבצנים נכים, ושתייני-בירה סביב שולחנות פלסטיק. הגסט-האוס השני שהיה באיזור הזה, הציע לנו לשלם 800 פזו לחדרון בקומה החמישית, בלי מעלית, בלי…
לכל מקום שלא פניתי, תאילנד חייכה אליי. הפסלונים שליד העציץ, המוצרים על מדפי החנויות, ואפילו האוטובוסים בכביש. פוסט תמונות O so cute העגילים החדשים שלנו (ושאר פיצ'פקעס שלא קנינו, אבל באמת שרצינו) כן, אני מוכנה לציית לך! שקיות הסוכר שממתיקות לך את היום עם מסרים חיוביים כן, זה ברווז גומי רודף בצע עם מעיל פרווה קטן! תאילנד מוצפת בפסלוני חימר חמודים של חיות מחייכות בתאילנד האוטובוסים מתביישים…
סָחִי היא מילה שהייתה חסרה בשפה העברית, והגעתה המאוחרת שפכה אור על נדבכים בחיי שהיה לי קשה להסביר עד כה. מבחינה לשונית המילה שנמצאה, "סחי", היא די גרועה, אבל זה מה שיש, ועם זה ננצח. ברגע שהתחילו להשתמש ב"סחי" בתור "ההיפך-מהיפסטר", ולא במושג הישן והאהוב "ההיפך ממסטול" – ירד לי אסימון. פתאום הבנתי מי הם האנשים שאני לא סובלת ואימצתי את המילה בחום. בעלי, לעומת זאת, חושב שזו מילת סלנג חלולה, משטיחה, כמו "בקטנה", "אחי" או "סבבוש". אבל הוא טועה. "סחי" הוא עולם ומלואו. המילה "סחי" היא קוד. שלוש אותיות שמתמצתות הווייה אנושית-ישראלית שליוותה אותי כל חיי, ורק עכשיו אני…
בלילות של שיכרות, לפעמים עולות המחשבות הכי צלולות והגיוניות. בחיי היומיום הפיכחון מסתיר אותן עם ביקורת וביטול עצמי. חשוב לשתק את הקורטקס מדי פעם בפעם, שיפעל החלק הפרימיטיבי, הקדמון, הרגשי של המוח. לא בתור אורח חיים תמידי, בתור הפסקה. מנוחה לקליפת המוח העייפה. שיכרות, כמו לונה פארק או משחק המחשב האהוב עליך, משעממים אם מגזימים איתם. זו הסיבה שאני מוכרחה לצאת לבלות פעם בכמה זמן, אבל לא יכולה לצאת מדי יום ביומו. זה מוגזם, זה מונוטוני, זה מוציא את החגיגיות מהחגיגה. חוץ מזה, זה מחסל את הבריאות ואת הכסף. החברים שנמצאים איתנו בבורקאי מנהלים אורח חיים שונה משלנו. הם רווקים,…
אחת מההנאות הגדולות שלנו בטיול הזה, היא הצילום. אני לוקחת איתי מצלמה לכל מקום, ושום תחושה אינה מספקת יותר מהידיעה שתפסתי פריים שאף אחד אחר לא היה מצליח לתפוס. הרבה מתמונות הטיול שלנו עולות לרשת כפי שהן, בלי פילטרים. ומצד שני, יש תמונות שאני לא מעזה להעלות לרשת עד שאני לא עוברת עליהן בפוטושופ. מכיוון שמדובר בתמונות טיול תיעודיות, תפקידו של הפוטושופ הוא רק "לשפר" את העולם הקיים, ולא לברוא עולם חדש. כל תמונה זוכה אצלי לטיפול אישי ובלעדי, אבל אפשר לקטלג את העיבוד לחמש גישות עיקריות. הנה הסבר וכמה דוגמאות לעיבוד של תמונות מהטיול. מימין – המקור, משמאל…
הנערה המגושמת, זבת החוטם, מעוררת הרחמים שהייתי בגיל 15 פינטזה לרגע על המעמד הזה, ואז ניפנפה את הפנטזיה בביטול. מה לי ולבוהמיינים המסריחים מרוב קוליות ששורצים ב-NYU? יש לי קריירה בכימיה שמחכה לי בבית. הקמפוס המגניב של NYU נותר מאחור כאשר אמא תפסה לי את היד כדי להעביר אותי את הכביש ולהמשיך למוזיאון הבא – גם אליו לא ניכנס אלא רק נסתכל מבחוץ כי חבל לבזבז כסף. הטיול עם אמא בניו יורק בשנת 2002 היה אחת מתקופות השפל של החיים שלי. הייתי בכלא. קשורה בשרשרת קצרה למשקולת שמכבידה על הנשמה שלי יותר מכל דבר: אמא. הייתי טינאייג'רית בשיא מרד הנעורים….
בגלל המחירים האוכל זול: ביכולתך להעמיס לקיבתך אורז עם קארי ב-2 שקלים, קערת מרק עצומה בגודלה ב-3 שקלים, וגם מנת סטייק כבדה במסעדה שמתחזה להיות מערבית לא תעלה על 20 שקלים. התחבורה זולה: נסיעה של אוטובוס עירוני עולה בין 70 אגורות ל-1.5 שקל (אם הוא ממוזג). נסיעה בינעירונית של שלוש שעות עולה בממוצע עשרה שקלים. הנדל"ן זול: בעיר, בכפר, באי, למכירה, להשכרה. מחירים מגוחכים. וזה, עוד לפני שהתחלנו לדבר על בגדים, מוצרי טיפוח, ושאר מותרות כגון מסאז'. הכל זול! גם הודו וסרי-לנקה זולות, שלא לומר זולות יותר, אבל אין מה להשוות לתאילנד מבחינת הנוחות. בגלל הנוחות תאילנד עשויה להיחשב לארץ…
אנחנו אוהבים חיות. טוב, מי לא. חוץ מאהוב אותן ולצלם אותן, אנחנו משתדלים לא לנצל אותן. הרבה מהאטרקציות התיירותיות של הארצות הטרופיות שאנחנו מגיעים אליהן, כוללות התעללות בחיות. אנחנו לא יכולים לעצור את התעשייה הזאת. אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות: לא לקחת חלק בתעשייה. לא לשלם כדי לרכב על פיל, סוס, או כל בעל חיים אחר שאפשר לרכב עליו. לא להצטלם עם גור נמרים קשור בשלשלאות. אם לא תביאו את הכסף שלכם לתעשיית ההתעללות, תעזרו לה לגווע. לבדוק טוב טוב לפני שאתם לוקחים טיול מאורגן. הרבה מהטיולים המאורגנים הפופולריים בקרב ישראלים במזרח כוללים אטרקציות מיותרות שאתם לא רוצים לתרום…
המאפייה אחד הסממנים של בית, הוא מקום קבוע ליד הבית שאליו אתה חומק כל פעם שהבית שלך אינו מספק את צרכיך. כשגרנו בתל אביב, זה היה פאב שנמצא במרחק נסיעת-אופניים. כשגרנו ברמת-גן, זו הייתה המכולת השכונתית. בנגקוק הפכה להיות הבית שלנו ברגע שגילינו את המאפייה. המאפייה נפתחה בדיוק כשהגענו לתאילנד. גילינו אותה במקרה, בעקבות חוש הריח. השף הוא עולה חדש מיפן שבא לתאילנד במיוחד כדי להפוך אותנו למאושרים ושמנמנים. כל המאפים במאפייה טעימים בצורה יוצאת דופן, ולא רק בקנה מידה אסיאתי. הם פשוט מעולים. המועדפים עליי הם לחמנייה במילוי גבינת צ'דר ובייקון, ומאפה שקדים טעים יותר מכל מאפה שקדים תל-אביבי…