טיול הוא הזדמנות מצוינת להכיר את עצמך טוב יותר. התנאים הקיצוניים, השונים ממה שהתרגלת אליהם, מציבים אותך בסיטואציות חדשות בהם אין לך ברירה להכיר את האדם שאתה מבלה איתו הכי הרבה: את עצמך.
הגענו לקופנגן בדיוק בזמן לחנוכה, שלא לומר כריסמס, ואנחנו חוגגים אותו לפי מיטב המסורת. אבל כמו תמיד – בדרכנו המעוותת. 1. סופגניות גנובות ימתקו נר ראשון הגיע, ואיתו הקרייבינג לסופגניות. לא נתתי לדיאטה לעצור מבעדי וגם לא לעבודה שאנחנו בארץ זרה שלא ערוכה לקבל את פני החנוכה. לקחנו את האופנוע ונסענו להאד-רין, החוף הצפוף ביותר בקופנגן ומחוז ישראלי מוכר. ממש במקרה הגענו בדיוק בזמן ל"בית הישראלי", דקות ספורות לפני הדלקת נר החנוכה. הבית הישראלי הוא המקום אליו מתנקזים התיירים הישראלים הסחים ביותר שתפגשו ואוכלים ארוחות כשרות במחירים גבוהים יחסית. המקום היה מלא והומה מישראלים. לא ישראלים כמונו, ישראלים-ישראלים: תריסר בנות,…
עזבנו את קנצ'נבורי הקסומה והמשכנו לבנגקוק, כאשר היעד הוא האי קופנגן, והמטרה היא לחגוג טוב טוב את סוף השנה האזרחית. מזל גדול היה לנו שעברנו מוקדם יותר בטיול בהודו הגדולה והמסורבלת שעשתה לנו בית ספר. אחרת אין לי מושג איך היינו עומדים בנסיעה הארוכה, המפחידה והמטופשת הזאת. תלאות ערב סוכנות נסיעות ממוזגת הציעה לנו כרטיס ב-600 באט שכלל נסיעת אוטובוס ושיט במעבורת עד קופנגן. שעת יציאה: 6 בערב. שעת הגעה: 10 בבוקר למחרת. תומאסו וידא שמדובר באוטובוס קומותיים (כי זה חלום ילדות שלנו לנסוע באוטובוס קומותיים), ושהאוטובוס יוצא מהסוכנות בדיוק, ולא מאיזה רחוב ראשי. "כן כן!" אמרו לנו, אז קנינו…
קנצ'נבורי (Kanchanaburi) היא עיירה לא גדולה אך גם לא מאוד קטנה, והיא אחד המקומות הנפלאים שאדם שרוצה לעשות לעצמו טובה יכול להגיע אליהם. היא יעד מושלם לתיירים מפונקים, למטיילים אמיצים, לצעירים חברותיים ולמבוגרים מתבודדים. קנצ'נבורי מהווה מפלט רגוע ושפוי בשביל אנשים שלא עומדים בעומס של בנגקוק. במרחק שעתיים וחצי של נסיעה מהעיר הגדולה, תמצאו מחירים נמוכים פי 2, מקומיים נחמדים ולא חמדנים, וגסט-האוסים יפהפיים על גדות נהר פסטורלי. איפה גרים? אנחנו בילינו בעיירה ששה ימים קסומים. השכרנו חדר בגסט-האוס הפופולרי Jolly Frog. תמורת 200 באט ללילה, קיבלנו חדר נקי ונעים עם מקלחת צמודה, אבל עם מים קרים. במרכז הגסט-האוס יש…
היום היה יום עצל של מנוחה והתאוששות מפציעת-הצוואר המסתורית שלי. הצוואר עוד לא אלסטי כמו במקור ועדיין כואב, אבל בהחלט חל שיפור משמעותי מאתמול. היום לא עשיתי שום דבר פרט ללקרוא כמה עשרות עמודים בספר באנגלית, ולסבול סבל רב לנוכח העובדה שהגוף הזקן שלי בוגד בי. לראשונה מזה חודשים ארוכים עלינו על משקל. שנינו לא האמנו למראה עינינו, אז עלינו על משקל נוסף בחנות אחרת, ועדיין לא רצינו להאמין. תומאסו הגבוה והרזה מטבעו ירד בשישה קילוגרמים שלמים, והפך למה שמוגדר בסלנג מלחמת העולם השנייה "מוזלמן" או בעגה הרפואית "מת". זה עניין אותי כקליפת השום כאשר גיליתי שהמשקל שלי נסק לגובה…
הסחורה המנצנצת, הנשים היפות, הטקסים החגיגיים, הוורוד בכל מקום התנקמנו בי בסופו של דבר. מרוב שסובבתי את הראש, נתפס לי הצוואר. נתפס חזק, וזה כואב. תנועת הראש שלי מוגבלת ל-7% ממה שאני רגילה אליו, וכל תנועה לא נכונה מחוץ לטווח הזה גורמת לי להתעוות מרוב סבל. אני מרגישה מוגבלת. אני גם מרגישה כאילו זה מגיע לי. כאילו האלים של כל הדתות באיזור מענישים אותי על החטאים של הימים האחרונים. זה לא בסדר ליהנות עד כדי כך, בשום דת שאני מכירה. הגרגרנות, החמדנות, העצלות, הזימה. בנגקוק היא עיר האפשרויות הבלתי מוגבלות, וסוף השבוע האחרון שלנו היה בכחנליה אחת גדולה. ערב בנים:…
פאר והדר: Four Sons Village ביום הראשון שלנו בבנגקוק השתכנו ב-Four Sons Village. לפני שנתיים, הגסט-האוס הראשון שנשארתי בו, היה שייך גם ל-Four Sons. בזיכרון שלי נשמר חדר מנוכר ומזוהם שנתן לי תחושה כאילו הוא מיועד ליחסי מין בין זונות זולות לתיירים דוחים. מוזר, כי בפעם הזאת, החדר נתן לנו תחושה מפנקת של מלון חמישה כוכבים לפחות. אולי כי זה סניף אחר. אולי כי הם השתפרו עם השנים. אולי כי הסטנדרטים שלנו ירדו בצורה דראסטית אחרי כל החורבות שנאלצנו לגור בהן בהודו וסרי-לנקה. זה היה החדר הראשון שלנו בטיול הזה עם מזגן. חוץ מזה הייתה טלוויזיה, מקלחת חמה עם סבונים…
את זמני בבנגקוק אני מעבירה בטיולים בעיר עד שהרגליים כואבות מהליכה והעיניים כואבות מהתבוננות. אני מטיילת בין החנויות הרבות ורוצה לקנות הכול. המוכרות מחייכות ואדיבות גם כשאני לא קונה כלום, ולא שואלות שאלות מיותרות. בהודו, איפה שהסחורה כל היום רדפה אחריי, שאלה אותי לארץ מוצאי ודרשה ממני בגסות שאקנה, העפתי מבט מזלזל. בהודו כל מה שאפשר להשיג הוא סובינירים חסרי תועלת ובגדי-פלופים שהופכים אותך לאישה בהריון גם בלי יחסי מין. בתאילנד יש הכל, והכל וורוד, מבריק, חמוד, מחמיא, עם הדפסים של ארנבים מחייכים עליו. סחורה שבאמת ובתמים עושה אותי מאושרת. אני קונה ממש מעט, וממש בזול, ורק דברים שאני צריכה……
בנגקוק לא מפסיקה לרתק, לשעשע, להפתיע לטובה. האנשים נדיבים ומחייכים. אפילו אלה שלא יודעים אנגלית, יודעים אנגלית יותר טוב מנותן השירות הסרי-לנקי הממוצע. גם החמדנות לובשת צורה נעימה יותר, ומעניקה עבור הכסף שלנו בדיוק את מה שאנחנו רוצים לקבל. יש פה קניונים לכל דבר, ושווקים לכל דבר. לבגדים, לאלקטרוניקה, לאוכל, לצמחיה, לחיות מחמד, אפילו למין. נשבעת לכם: יש בבנגקוק קניון של שלוש קומות שמוכר מין. ביקרנו בו אתמול.