ציפיתי להגיע לבנגקוק בכיליון עיניים, וגם פחדתי. הייתי כאן לפני שנתיים וחצי והתאהבתי בעיר השוקקת הזאת. הרהרתי בה: יכול להיות שהיא הייתה עבורי מקום כה מרהיב רק כי זו הפעם הראשונה שאני מטיילת לבד מחוץ לישראל, המקום הראשון שאני מגלה ומבלה בו בכוחות עצמי, ללא טיול מאורגן או אמא שמחזיקה אותי ברצועה? הזיכרונות של בנגקוק היו חקוקים בראשי בהירים ומהנים, אבל לא היה לי שום מושג איך העיר הזאת תרגיש לי עכשיו, אחרי שראיתי כל כך הרבה. פחדתי שאני סוחבת את תומאסו לאיזה חור גיהינום מטונף שאני רואה בדמיון שלי כמו גן עדן דרך פילטר של נוסטלגיה. [caption id="" align="aligncenter"…
הכותב האורח הנו שי, סטודנט, ישראלי קטן באמריקה הגדולה. מצוי בקונפליקט מתמיד בין שתי ארצות, והופך מבולבל ופואטי יותר עם כל טיסה הלוך וחזור. אנחנו אוהבים אותו ואת הכתיבה שלו. אז כן, חזרתי לביקור מולדת. אינני מטייל ואינני תייר. אני ישראלי, בגולה. בישראל. אני ישראלי שבא לבקר את המשפחה אשר אספה אותו משדה התעופה ולאחר שלוש דקות של התאקלמות בסיסית כבר הספיקה להישאל על-ידה: "נו, איך בארץ?". אני הישראלי שחיוך נמרח על פניו כאשר עלה על מטוסה של החברה הלאומית והבין כי סופכלסוף הוא מוקף דוברי עברית צחה. אני גם הישראלי שהבין לאחר מספר דקות חיוך, כי כבר איננו יכול…
מטיילים רבים שפניהם מועדות למזרח נתקלים בשאלה: הודו או סרי-לנקה? אלו מדינות שכנות, קצת דומות וקצת שונות. הפוסט הבא יעזור לכם להחליט לאן לטוס. למי שחשוב הגיוון סרי לנקה הוא אי יפהפה. החופים שלו נראים כמו גלויה, ואילו פנים-האי שופע בשדות אינסופיים של ירוק, מופרעים רק על ידי נחל מפכה או עיירה פסטורלית. גם בהודו יש את זה. האקלים והנופים בדרום הודו מזכירים את סרי-לנקה – אבל יש שם גם הרבה יותר. בהודו יש מדבריות, הרים מושלגים, ג'ונגלים, ערים הומות, וכל סוג של נוף שתוכלו להעלות על הדעת. הודו תהיה הבחירה הנכונה בשביל מי שרוצה לחוות יותר, לראות יותר, ולגלות…
התקופה שהעברנו בנגומבו הייתה חסרת כל חשיבות. היא אפילו לא הייתה רגע שפל בטיול, היא הייתה תקופה של שבוע של ניוון. התירוץ שלנו: נשארנו שם שבוע בגלל שטיפלנו בסידורים של ויזה לתאילנד, ובגלל שהייתי צריכה אינטרנט זמין בחדר המגורים שלי כדי להגיש בקשה ללימודי התואר השני הנחשקים שלי בניו-יורק. בדיעבד, זה היה שבוע סתמי. אמנם עשינו מה שצריך לעשות, היינו יכולים לעשות את זה גם בלי להיתקע בנגומבו שבוע שלם. נגומבו עיר לא מזיקה ולא מועילה. שום דבר מרגש לא קורה בה. התיירים שנמצאים בה בני מעל שישים, וגם אלה שאינם מעל שישים – מתנהגים כאילו הם כן. חבורה של…
התאהבתי באוכל הסרי-לנקי החם, האקזוטי, המנחם והמעודד, הנאכל בידיים ומשמח את הבטן. ידעתי שבשום מקום בעולם לא אזכה שוב לאכול אותו, בטח שלא בישראל, ולכן מוטב כי אלמד איך מבשלים אותו. החאפרים החמדנים לא היו ערוכים לקראת בקשה משונה כמו קורס בישול, אבל תמורת מספיק כסף – מצאתי סוכנות נסיעות מקומית שהסכימה לאלתר לי שיעור בישול. שאלתי בבירור האם אפשר לסדר לי שיעור עם טבח טוב שגם יודע אנגלית. "בטח, תבואי מחר בתשע" ענה לי רג'ה מנהל הסוכנות, ולא ידעתי למה לצפות. למחרת בתשע, אמר לי רג'ה "שבי", והתחיל לכתוב במחברת הוורודה שלי מתכונים מפורטים באותיות מסודרות להפליא של אנגלית…
חודש בסרי-לנקה הוא זמן מספיק כדי להבין בדיוק איך הסרי-לנקים פועלים. ראשית, הם פועלים גרוע. שנית, הם פועלים בדיוק אותו דבר כשהם נתקלים בתייר.
תנו לי לתקן את עצמי, שלא יצא שאני מכפישה. המוזיקה של סרי-לנקה חביבה ועליזה, שורשיה ארוכים ומגיעים ממגוון רחב ומרתק של תרבויות. אבל המוזיקה שתיתקלו בה בתור מטיילים, תהיה פופ מהסוג הירוד ביותר. הכי נכון להגיד, שהמוזיקה הגרועה של סרי-לנקה היא המוזיקה הגרועה ביותר מבין כל המוזיקות הגרועות בעולם. לא שמעתי את כל המוזיקות הגרועות בעולם, אבל סמכו עליי שאני צודקת. המוזיקה הגרועה של סרי-לנקה תגרום לכם להתגעגע למוזיקה שהאמנתם עד עכשיו שהיא הגרועה ביותר. נשבעת לכם, אני מוכנה לחבק את משה פרץ עכשיו, על האיכות הווקאלית ועל העיבוד המושקע של להיטיו. היום, לדוגמה, נסענו שעתיים באוטובוס שניגן מוזיקה איומה…
ערב. הטיול שלנו התחיל במפה. בחרנו להגיע למחוז פותלם כי הוא אחד המקומות המסקרנים ביותר על גבי המפה של סרי-לנקה. זו לגונה ענקית. ובכך מסתכמת כל האינפורמציה שהייתה לנו אודות המקום הזה. אנחנו נמצאים מהצהריים בעיר… כלמידה? איך קוראים לה לעזאזל. אה, קלפיטיה. ומה שנוסף לידיעותינו, הוא: 1. זה אחד המקומות היפים שאי פעם היינו או נהיה בהם. 2. זה בלי ספק המקום הכי פחות מתוייר שהגענו אליו בטיול שלנו. באותה מידה, זה מקום בלתי ידידותי בעליל, ויש סיכוי שזה הטקסט האחרון שאני אכתוב אי פעם. אנו נמצאים בגסט האוס מרוחק, מבודד, בין אגמים, ביצות, לגונה וים. שנינו פה יחד…
סרי-לנקה, מדינה אוכלת תייריה. בכל מקום בו הטבע מרהיב במיוחד, המקדש קדוש במיוחד, העתיקות עתיקות במיוחד – אתם יכולים להיות בטוחים שתמצאו בוטקה. בבוטקה יושב כרטיסן ורוצה מחיר מופקע על הזכות לעשות סיבוב בפנים. בימים הראשונים של סיור-האוטובוסים שלנו בארץ החמדנית, נקטנו בשיטת אחורה-פנה כל פעם שנתקלנו בבוטקה. די מהר הבנו איך הדברים פה צריכים להתנהל: הקם לעושקך, השכם לעושקו. הנה הדברים שראינו בימים האחרונים לגמרי בחינם, והדרכים להשיג אותם. נוברה אלייה: סיור מפלים בשיטת האוטובוס הציבורי נוברה אלייה היא המקום האירופאי ביותר בסרי-לנקה. עיירה מטופחת ובה מגרשי גולף ומירוצי סוסים. המקום היחיד בסרי-לנקה שמזג האוויר בו ממש קריר! הגענו…
התיירים שצובאים על סרי-לנקה עושים את השהייה פה קשה למטיילים כמונו. הסיבה לכך, היא שהמקומיים לא ניחנו ביכולת להבחין בין אלה לאלה. הם טועים לחשוב שמטיילים הם תיירים, ומציקים להם עד צאת נשמתם. לא יודעים מה ההבדל בין תיירים למטיילים? אתם זקוקים לחופשה טובה. ניתן להבדיל בין שני הסוגים בקלות, ויש ביניהם הבדל של שמיים וארץ. בשני המקרים מדובר באנשים שטסו מחוץ למדינת המוצא שלהם במטרה לראות עולם, אבל זהו. תייר ומטייל יכולים להגיע לאותו מקום, ולחזור עם חוויות שאין ביניהן שום דבר במשותף. מה שונה כל כך? הנה המדריך. אורך השהות תייר מגיע לחו"ל לשבוע של חופשה. הזמן שלו…