סרי-לנקה, מדינה אוכלת תייריה. בכל מקום בו הטבע מרהיב במיוחד, המקדש קדוש במיוחד, העתיקות עתיקות במיוחד – אתם יכולים להיות בטוחים שתמצאו בוטקה. בבוטקה יושב כרטיסן ורוצה מחיר מופקע על הזכות לעשות סיבוב בפנים. בימים הראשונים של סיור-האוטובוסים שלנו בארץ החמדנית, נקטנו בשיטת אחורה-פנה כל פעם שנתקלנו בבוטקה. די מהר הבנו איך הדברים פה צריכים להתנהל: הקם לעושקך, השכם לעושקו. הנה הדברים שראינו בימים האחרונים לגמרי בחינם, והדרכים להשיג אותם.

נוברה אלייה: סיור מפלים בשיטת האוטובוס הציבורי

נוברה אלייה היא המקום האירופאי ביותר בסרי-לנקה. עיירה מטופחת ובה מגרשי גולף ומירוצי סוסים. המקום היחיד בסרי-לנקה שמזג האוויר בו ממש קריר! הגענו לעיירה בבוקר, טיילנו ברגל, השתעממנו, וכשהבנו שהדבר היחיד שנותר לעשות הוא לשכור נהג טוקטוק שיקח אותנו לסיור מפלים של שעות ספורות תמורת הון-עתק, היינו חייבים למצוא אלטרנטיבה. אז לקחנו אוטובוס ציבורי בכוונה לרדת באמצע המסלול, במקום שהיה נראה לנו מעניין בדרך הלוך. גשם ירד. האוטובוס התמלא עד אפס מקום. כבר התכוונו לוותר ולחזור לגסט האוס, אבל הגשם הפסיק, וילד קטן התחיל להקיא על רצפת האוטובוס כמו ממטרה קטנה, אז ידענו שזה הסימן שלנו. ירדנו מהאוטובוס, נכנסנו לג'ונגל שבצד הכביש, עקבנו אחרי הנחל, ומצאנו שביל מרוצף שהוביל למפל יפהפה, מעליו נקודת תצפית לנוף פראי שאין בשום ארץ אחרת. זה היה בחינם, ולא היה שם אף תייר, ושום נפש חיה בכלל. זה היה אחד הטיולים המהנים ואחד הנופים העוצרי הנשימה ביותר שראינו.

סיגיריה: פלא העולם השמיני בשיטת ההתפלחות

פגשנו חבר ותיק, בילי, הנגר הקטן והחסון. בפעם שעברה שפגשנו אותו הוא היה תייר טירון שהוציא הרבה מעל המחיר ההגיוני לגסט-האוס הודי. אבל הפעם, שלושה חודשים מאוחר יותר, בילי היה מטייל מנוסה עם צל"ש בהתפלחות על דש בגדו. בילי פיצח את כל סודות סרי-לנקה, ועד שפגש אותנו כבר הספיק להתפלח בחינם לכל האטרקציות היקרות ביותר שהארץ הזאת מציעה. הייתה לו אינפורמציה יקרת-ערך אודות התפלחות לסיגיריה. סיגיריה הוא סלע עצום המתנוסס מעל הנוף הסרי-לנקי הירוק. בעברו היה מעוצב בצורת אריה, והיום נותרו רק כפות רגליו המפוסלות. לשכת התיירות מכנה את המקום "פלא העולם השמיני", ותוך התעלמות מוחלטת מכך שיש רק שבעה פלאי עולם, מעזה לגבות מחיר כניסה של כ-100 ₪. רדיפת הבצע הממוסדת לא הותירה לנו ברירה אלא להראות להם מה אנחנו חושבים עליהם, ולהתפלח פנימה בדרך עקלקלה. בלי טיפת פחד הוביל אותנו בילי דרך שביל סודי בג'ונגל, עקף את נקודת הבקרה בתוך האתר המגודר, ואחרי כניסה מהירה דרך שביל היציאה – מצאנו את עצמנו מטפסים אל ראש ההר יחד עם כל שאר התיירים ששילמו מחיר מלא. הנוף היה אותו נוף, אבל החווייה מרגשת הרבה יותר.

אנורה-דהפורה: פדובה (בית גדול מאוד בצורת ציצי) בשיטת האיחור

אנורה-דפורה היא עיר מנוכרת במיוחד שאין לכם מה לחפש בה. אבל הואיל וכבר הגענו אליה, הלכנו לטייל בהריסותיה העתיקות בשעת שקיעה. ה"דובדבן שבקצפת" של העיר, הוא שתי פדובות עצומות ממדים, אחת ישנה וחומה, והשנייה חדשה ולבנה, שתיהן משקיפות על הפארק העוטף אותן כמו זוג שדיים מאבן. לא התכוונו לשלם את מחיר הכניסה שביקשו מאיתנו בבוטקה. עצרנו לקשקש עם השומר בכניסה. ובגלל שהיינו נחמדים, ובגלל שכבר היה מאוחר ובכל מקרה תיכף סוגרים, הוא נתן לנו לטייל בפנים כמה דקות. מאז, למדנו שאחת הטעויות המשתלמות יותר שאפשר לעשות, היא להגיע למקומות חצי שעה לפני שסוגרים אותם.

עוד תמונות ממסעות-ההתפלחות שלנו בפייסבוק>