התרגלנו לאכול בהודו, וזו בעיה. האוכל בהודו זול, זמין, מגוון, והוא לא סתם מילוי לבטן. כל ארוחה היא חוויה, התנסות, התכנסות. בהודו, הארוחות הן השיאים הקטנים של היום. בהיקאדואה, השיאים הם אחרים. יש גלישה ויש מסיבות. אוכל הוא לא משהו שנהנים ממנו, אלא דרך לבטל את הרעב. לכן פחות חשוב לנו ליהנות מאוכל, כל מה שאנחנו מבקשים זה למצוא ארוחה מזינה ומשתלמת. הארוחות הללו מסתתרות היטב. רצועת החוף זרועה אינספור מסעדות שמתנדבות להגיש לתייר האידיוט מאכלי ים ושאר מעדנים במחירים שיותירו את ארנקיהם מרוקנים. כמה פעמים התיישבנו במסעדות חוף כאלה, הבטנו על התפריט, נחרדנו מהמחירים והלכנו משם. אחרי הודו, אנחנו לא מוכנים לשלם יותר ולקבל פחות. וזה בדיוק מה שמציעים לנו. ניסינו להתיישב במסעדות עלובות יותר, כאלה שאינן על קו החוף ולא נראות כאילו יפקיעו מחירים. אך לא. המחירים – בשלהם. ארבע מאות רופי מקומיים, כ-15 ₪, בשביל ארוחת בוקר פשוטה של ביצה, לחם ומיץ. זה לא בא בחשבון.

הנה הארוחות היחידות פה שבאות בחשבון:

בוקר בצ'אי שופ

אם מפשפשים טוב טוב בין מסעדות ה"פאר", אפשר למצוא חדרונים צרים ומעופשים בהם מגישים תה ודברי מאפה. דברי המאפה שטעימים לתומאסו תמיד אוזלים לפני שאנחנו מגיעים. דברי המאפה שטעימים לי דומים למאפים ההודיים, אבל טעימים פחות. הבחירה הטובה ביותר, היא כיכר לחם טרייה וטובה.

מחיר: ארוחת בוקר לא מאוזנת של צ'אי ובצק לשני סועדים תעלה בסביבות 100 רופי סרי-לנקי, כ-3.3 שקלים.

בוקר במכולת

באחד הבקרים חיפשנו מקום לשבת ולכרסם בו ארוחת בוקר קטנה. אחרי שנמאס לנו להיכנס למסעדות, התחלנו להיכנס למכולות וללקט מהן את המצרכים הרצויים. חזרנו לגסט האוס עם כיכר לחם טרייה, משולש גבינה מותכת, יוגורט, אננס, אשכול בננות ועוגיות. ישבנו ואכלנו את הארוחה הנפלאה הזאת על רקע חוף הים היפהפה הצמוד לחצר הגסט האוס.

מחיר: התענוג עלה לנו כ-300 רופי, והספיק ליותר מארוחת בוקר.

רייס&קארי

המנה המקומית המסורתית היא רייס&קארי הגרסה הסרי-לנקית של טאלי. זו המנה המשביעה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. הר קטן של אורז, מלווה בתבשילים מפתיעים וחריפים של עדשים, ירקות, ולפעמים דג או בשר. והיופי הוא שככל שמשלמים יותר, ככה מקבלים פחות. אם מזמינים ב-400 רופי במסעדת "יוקרה", מקבלים סוג אחד של קארי. אם מזמינים בדאבה עלובה, דהיינו מסעדת-פועלים מקומית, מקבלים ארבעה או חמישה. הבעיה היא, שיש פה הרבה יותר תיירים מאשר פועלים קשי-יום, ולכן הדאבות נדירות ורחוקות. הבוקר אכלתי את הרייס&קארי הטעים והמשתלם ביותר שיצא לי לטעום פה.

מחיר: הרייס&קארי עלה 100 רופי בלבד. אבל הוא גם עלה בהליכה של 2 ק"מ בשמש לכל כיוון, ובמריבה עם תומאסו כי 2 ק"מ בשמש לכל כיוון הם הזדמנות מעולה לעלות על העצבים של בן אדם שגם ככה לא אוהב רייס&קארי.

הדיל של ההמבורגר

באחת ממסעדות היוקרה הסמוכות לגסט האוס שלנו, מקבלים גם wi-fi חינם וגם מנה אחת בערך-משתלמת. זהו ההמבורגר. הוא טעים ועסיסי ומגיע בתוך לחמנייה רכה מעולה. אבל אין סיכוי שארוחה בגודל הזה תהפוך אדם רעב לאדם שבע.

מחיר: 350 רופי להמבורגר+צ'יפס. פעם אחת התפרעתי והזמנתי גם "סלט עגבניות" וקיבלתי כמה פלחי עגבניה עם קצת רוטב עליהם. מהארוחה הזאת יצאנו מובסים ומושפלים: שילמנו 900 רופי סרי-לנקי לארוחה לא מספקת, ודמיינו איזו כמות ענקית של אוכל היינו יכולים להשיג בהודו במחיר הזה.

המסעדה שלא נחזור אליה שוב

לא רחוק, לא על החוף, יש מסעדה משפחתית מבולגנת שזה עתה נפתחה. אין בה תפריט, והעובדים לא החלטיים לגבי היצע המזון או המחירים שלו. כתוצאה מכך, זכינו לכרסם שם כמה ארוחות זולות יחסית. אלא שהם לא מבינים כלום מהחיים שלהם ומצליחים לפשל בכל הזדמנות. כשהזמנו ארוחת בוקר, רק הנחייה אחת הבאנו להם: אומלט. אנו רוצים אומלט. זו הדרך היחידה בה תומאסו מוכן לאכול את הביצים שלו, מעורבבות היטב. לאחר ציפיה ארוכה, הגיעו לשולחננו שתי ביצי עין. תומאסו המאוכזב דרש אומלט. תוך רבע שעה נחה על שולחנו צלחת, ובצלחת אותה ביצת העין ממקודם, רק מקופלת ובתוכה כמה ירקות קצוצים.

"זה", הצביע נעלב על עיסת הביצה, "לא אומלט!"

לבי נשבר לראות אותו ככה. לפגוע לגבר בארוחת הבוקר זו הדרך השנייה הכי גרועה שאפשר לפגוע בו.

"לך למטבח שלהם ותראה להם איך מכינים אומלט!" חיממתי אותו. צוות המקום התנגד להצעה היצירתית שלי, והחליטו לחבר את מיטב המוחות על מנת להרכיב לו אומלט. ארבעה אנשים התייעצו זה עם זה במטבח, שיקשקו ביצה, ולבסוף הגישו לתומאסו ברוב הדר את התוצאה: חביתה מעורבבת היטב, מטוגנת רק מצד אחד, אבל אכילה. תומאסו לעס בפנים חתומות.

מחיר: ארוחת הבוקר ההיא עלתה 270 רופי לשנינו, כל אחד קיבל ביצה, שתי פרוסות טוסט, ומיץ מנגו דליל ומימי. חוץ מזה, אפשר להשיג באותה מסעדה רייס&קארי ב-200 רופי. או 150. או 250. תלוי באיזה מצב רוח תופסים את בעל הבית. הערב הגענו לשם יחד עם חברים חדשים כי הם חשקו רייס&קארי. מעבר לכך שהיה צריך להתמקח על המחיר, האורז היה מסריח כמו גרביים. לא נחזור לשם.