חוף הים הבוקר היה ריק, למרות מזג האוויר המושלם והגלים היפים. כולם היו בהנג אובר אחרי המסיבה של אתמול, ורק תומאסו שלא שותה היה ער וגלש לבדו. אני כמובן לא ראיתי את זה קורה, הייתי צריכה לישון את האלכוהול החוצה. המסיבה הייתה משהו. אחרי המסיבה הקודמת ציפינו למוזיקה מחורבנת, ולא נעלנו את נעלי הריקוד שלנו, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. אמנם אף אחד לא מכיר אותנו פה, אבל אני מעדיפה שלא לרקוד לצלילי להיטי-חתונות מטופשים ורימיקסים של למבדה. זה גורם לי להרגיש לא נאמנה לעצמי. אבל הדי-ג'יי המקומי הפתיע לטובה עם תקלוט רקיד להפליא של מוזיקה שאין לי מושג איך קוראים לה. אפילו תומאסו האנין, שאינו ממהר ליהנות משום סוג של מסיבה, רקד ונהנה כמו אחרון הערסים הדלוקים.
לא לקח הרבה זמן עד שהלילה נהיה לוהט. רקדתי לכיוון של מעגל כוסיות בצבעי מוקה, שלא לומר שוקולד, כי הן נראו לי הכי פרועות בכל המסיבה הזאת. עשו שטויות כמו לרקוד על עמדת הדי ג'יי ולהתגפף אחת עם השנייה. הסתבר שהן מקומיות! נשים מסרי-לנקה. תוך כמה דקות, אחת מהן שמה עליי יד. לא נשארתי חייבת. לאורך המסיבה החזקנו ידיים די חזק. השם שלה היה מוזר מכדי לזכור אותו, אבל חיבבתי אותה מאוד. היא הייתה מתוקה באותה מידה שהייתה לוהטת. היה נראה כאילו היא דואגת לבעלי שהשתעמם בצד, אפילו שלא היה רגע משעמם. עקב הפרשי שפות ותרבויות לא הבנתי מה היא רוצה: עוד? פחות? ואז היא הציגה לי בחורה שרקדה בסביבה: "זאת אחותי התאומה, אני צריכה לבלות איתה קצת זמן". תאומה?! זה נהיה כל כך קינקי שחשדתי שיש פה מזימה לפתות ולשדוד אותי. בסיומו של הערב היא לא שדדה אותי, אבל גם חמקה לנצח בלי שהחלפנו כתובות פייסבוק. חבל, אני כבר מתגעגעת.
הייתי על גג העולם. הייתי במקום יותר טוב מאשר גג העולם: מסעדת-חוף קטנה באי המרוחק סרי-לנקה, מוקפת בזרים שיכורים ומאושרים שמחייכים אליי ובבחיר לבי, רוקדת, רוקמת ידידות עמוקה עם נערה שכנראה אין לי כלום במשותף איתה חוץ מהעובדה ששתינו חרמניות. מה יכול להיות יותר טוב מזה? הייתה לי הארה מטופשת מהסוג שיש רק לשיכורים: החלטתי שעכשיו, ברגע הספציפי הזה בחיי, אני שתויה במידה הנכונה: לא פחות מדי ולא יותר מדי. זה הרגיש נהדר. האלכוהול הספיק בדיוק כדי לשחרר את העכבות ואת האיברים ואת המחשבות. הייתי נינוחה, משועשעת, קופצנית ואסרטיבית. חוץ מהטיפשות המתלווה לאלכוהול, הייתי גרסה טובה יותר של עצמי. לשם כך חיסלתי כמות מדויקת של שני בקבוקי בירה גדולים (650 מ"ל) וחזקים (8.8%). עוד כמה לגימות והייתי נשלחת לארץ הקיא וההנג-אובר. לא היו לי עוד כמה לגימות. זה היה לילה מושלם, עד הרגע שנרדמנו מחובקים בשעה המאוחרת ביותר שנשארנו ערים בה במהלך הטיול הזה.
המסקנה שהגעתי אליה בסיום החוויה האלכוהולית המושלמת, היא שאני צריכה לשתות פחות. כי בכנות, אין טעם להיות פחות שיכורה ממה שהייתי אתמול. ולהיות שיכורה כמו שהייתי אתמול זה לא משהו שהגוף והנפש יכולים לעמוד בו יותר מפעם בשבוע, וזה מתאים רק בתנאים ספציפיים. לתפוס קצת ראש? זו הרגשה חביבה, אבל בירה בכמויות שאני שותה תגרום לי לתפוס קצת בטן. לכן החלטתי מעתה והלאה לרכז את השתייה שלי לנקודות זמן ממוקדות במקום לפזר אותה על פני השבוע, בירה פה, בירה שם, בירה בין ערביים, בירה בבוקר ואחר הצהריים.