שוטטות בחו"ל טומנת בחובה משהו מושך. אולי זו הידיעה שאתה לא קשור לעולם הזה או שכל האפשרויות פתוחות ושלא תצטרך לתת דין וחשבון עבור מעשיך (לפחות עד רמה מסוימת), אבל יש משהו בחוצלארץ שמעלה את רמת החרמנות. אני לא יודע למה אנחנו בנויים ככה, אבל גם אם בבית אתה לא מהאנשים שמאוננים הרבה, אחרי שאתה מבלה בחדר במלון כך וכך זמן, ואין לך כוח לצאת לראות מזרקה מפורסמת אותה מהללים כל ספרי התיירות, אז אתה מחליט לראות מזרקה הרבה פחות מפורסמת, אבל הרבה יותר מהנה. מי שטייל עם שותפים לטיול, לא משנה מאיזה מין, מכיר את התחושה של "לו רק החדר היה שלי בלבד עכשיו", ואז עולות הצעות בסגנון "היי, לא אמרת שאת רוצה ללכת לראות את התערוכה המרתקת של קנדינסקי במוזיאון ההוא? אה, אני? נה… אני עייף מידי. לכי, תהני עם עצמך." (ואני אשאר פה להנות עם עצמי).

אז כבר אמרנו שהחשק עולה כשאנחנו בחו"ל, וכשהליבידו עולה ואין עם מי לשחק אז זה אומר פעילות סולו, אבל למה לשחק לבד? כשמסתובבים בחו"ל ופוגשים אנשים חדשים, אנחנו מרגישים שזו מעין הזדמנות של touch and go. כל אדם שאתה פוגש יכול במוחך להפוך לפנטזיה בפני עצמה. זו סיטואציה שבנויה על כל כך הרבה אופציות – הכל פתוח, הכל יכול לקרות. אתם משפיעים על חייהם של האחרים שאתם פוגשים, אבל לא לעומק, ולא לאורך זמן – בונים יחדיו זכרונות קצרים ומתוקים, וסיפורים מגניבים לספר לחבר'ה בפאב בלי חשש לפרטיות, כי הרי מי יכיר את הבחורה ההיא שפגשת בבית מרחץ תורכי בצ'יינה-טאון של סיאטל? ויתרה מכך, תחושת החוסר נעימות מתעממת קצת כי אתה יודע שאם תיכשל בנסיון החיזור הזה, הסיכוי שתפגוש אותה שוב הוא אפסי (עכשיו כל האנשים שהתחילו, ללא הצלחה, עם מישהי ברכבת-התחתית רק כדי לגלות שהיא שותפה שלהם לחדר בהוסטל רוצים וודאי לחנוק אותי).

עושים את זה במגרש הביתי

ומה קורה לנו כשהתפקידים הפוכים, כשאנחנו במגרש הביתי ומגיע אלינו תייר חתיך? יש משהו שמושך אותנו בזר, השונה, הלא מובן, הלא מבין, והמעניין. כשמגיע זר אנו רוצים להכיר לו את העולם בו אנו חיים ולהראות לו גאווה לאומית מהי. אבל יותר מכך, אנו מסוקרנים מה יש לו להציע לנו, מה שונה בתרבות שלו? עד כמה התפיסות שלו על מיניות יהיו שונות משלי? עוד אף פעם לא הייתי עם מישהו שאינו נימול… האם הוא יתיחס אלי בכבוד, או שבתרבות שלו, היחס לאישה אחרי סקס הוא גרוע משלנו? כולנו בני אדם, ובנויים באותה צורה ועם אותם איברים, אבל חלקנו שונים פיסית ותרבותית: הבחור הניגרי הזה ממש יפה, ואף פעם לא הייתי עם מישהו שחור, השמועות נכונות? האקזוטי מושך אותנו. כשתיירים מאירופה באים אלינו, אחד הדברים שהכי מושכים אותם הם הנשים השחומות שלנו, כי הרי בואו נודה על האמת – הנשים הישראליות הן היפות ביותר בעולם, והסיבה היא פשוטה – כולן אקזוטיות. הסבים והסבתות שלנו הגיעו מכל העולם: פולין, רוסיה, רומניה, גרמניה, עיראק, איראן, מרוקו, טורקיה, ספרד ועוד הרבה הרבה מקומות אחרים. מה שיוצר מגוון אדיר של גנטיקה, ויש משהו לכולם. כל אחד מוצא את מה שמעניין אותו.

הנגעת וגם נסעת?

אבל לא הכל בהיר. יש גם בעיתיות עם הוּק-אפ בין לאומי. אמנם חשוב להיזהר במין שאינו קבוע באופן כללי, אבל עם מישהו מחו"ל חשוב להיזהר כפל כפליים – touch and go עובד לשני הכיוונים, ולא משנה עד כמה אתה סומך עליה, אתה עוד פחות יכול לדעת מה ההיסטוריה שלה, אתה לא מכיר אותה, ואתה לא מכיר אנשים שמכירים אותה. יתרה מזאת, עוד מעט היא תעזוב את הארץ ולא תוכל ליצור איתה קשר בקלות – אתה לא צריך את הצרות האלה. שמרו על עצמכם!

עצם העובדה שהזמן מוגבל מאפשר לנו להרגיש שזה הזמן היחידי שיהיה לנו לבלות ביחד, ולכן כדאי לנצל אותו. אבל בסופו של דבר, הזמן הזה נגמר. כולנו בני אדם, ואם הבחור מוצא חן בעינייך, אז גם יש סיכוי גבוהה שרגשות יתפתחו בשני הכיוונים. אם זה קורה אתם נמצאים מול דילמה לא קלה – מצאתם מישהו שחשוב לכם, אבל אתם מכירים רק תקופה מאד קצרה, אתם לא באמת יודעים האם אתם מתאימים כבני זוג ולא היה לכם זמן לבדוק לעומק, אבל אתם גם לא רוצים לוותר על זה. אז נאמר שהחלטתם לא לוותר, ולשמור על קשר – אתם מתחילים לפתח מערכת יחסים רחוקה (Long Distance Relationship = LDR) עם מישהו שאתם בקושי מכירים ועלולים ליצור אידאליזציה של הזמן הקצר שביליתם ביחד. ואז מה עושים? שומרים על קשר מרחוק ונותנים לגעגועים להרוג אתכם? מתחילים לתכנן תוכניות של מעבר לארץ אחרת (זה אף פעם לא קל)? ומה קורה אם אחד מכם פוגש מישהו אחר שקל יותר להתחבר אליו (בעיקר כי הוא קרוב פיזית)? LDR זה אחד הדברים האיומים יותר, והייתי ממליץ לנסות להימנע ממנו בכל מחיר.

אבל בסופו של דבר, יש לזכור שאם אתם שומרים על עצמכם, רגשית ופיזית, הרפתקה אקזוטית יכולה להיות מהנה, נהדרת, מרתקת, ו… נו… טוב… אקזוטית.

יוני@לינגם בא להראות דעה אחרת במקצת על מין, מיניות ומערכות יחסים. בבלוג הוא מביע את דעותיו ואוהב לשמוע את מחשבות הקוראים. הבלוג משתדל לעסוק בנושאי מין שמובנים מאליהם וגם כאלה שלא ממש. הוא שמח לתת לנושאים קול על דברים שלא מדברים עליהם מספיק, או לתת דעה גברית טיפה שונה מהרגיל.

לבלוג של יוני@לינגם

לפייסבוק של יוני@לינגם