העיר ההודית ג'איפור ממותגת בתור העיר הוורודה, על שם הצבע של בנייניה העתיקים, אשר מסמל הכנסת אורחים. כל זה הוא שקר גס ואכזרי. הצבע הוורוד פה יותר דומה לגוון חום-אפרסק-קרם; והכנסת האורחים פה יותר דומה להכנסת אורחים לבור מלא בוץ על מנת לכייס אותם בזמן שרגליהם שבורות והם זועקים לעזרה. 

הזהירו אותי מהודו. הייתי מוכנה למה שאני עומדת לראות ולחוות, ועד עכשיו עיכלתי אותה היטב. עד ג'איפור. ג'איפור עיר קשה שעיקר תושביה הם מעיקים, חמדנים ומטומטמים. בחיי, היה כתוב במדריך שתושבי ג'איפור הם בני שבטים עתיקים שהשכלה מעולם לא הייתה הצד החזק שלהם. אני הייתי חייבת להגיע לג'איפור, מכיוון שהיא העיר הוורודה, ולא ייתכן שאגיע להודו בלי לראות אותה. אבל קחו את עצתי: אני הגעתי לג'איפור כדי שאתם לא תצטרכו. אם בכל זאת יזדמן לכם להגיע לפה, הכנתי לכם את המדריך הזה שתדעו ממה להיזהר.

נהגי ריקשות

כל ריקשה שעוברת לידכם תעצור לידכם תמיד. במיוחד אם אתם לא צריכים אותה. הריקשות מהוות מטרד וסכנה אמיתית בעיקר כשאתם מנסים לחצות כביש. או אז, לא תוכלו לרוץ קדימה לצד השני של הכביש משום שתיכף ומיד שלוש ריקשות תיעצרנה מולכם ותחסומנה את נתיב ההליכה ואת שדה הראייה שלכם.

במיוחד יש להיזהר מנהגי ריקשות כשאתם יורדים מהרכבת שמגיעה לג'איפור. בשלב זה, כשאתם מבולבלים, סובלים מהתיק הכבד, ונואשים למצוא גסט האוס טוב –נהגי הריקשות יעזרו לכם למצוא גסט האוס רע. הם יגבו מחיר נמוך עבור הנסיעה, אבל בעל הגסט האוס יגבה מכם מחיר מופקע, ויעניק עמלה לנהג הריקשה החרוץ. בכל מקרה, איזור המלונות נמצא במרחק הליכה מתחנת הרכבת.

קבצנים

קבצני ג'איפור גורמים לי לרצות לחזור ארצה ולחלק לכל קבצן ישראלי מאות שקלים, רק כאות תודה והוקרה לנימוס והאדיבות שלהם. קבצני ישראל הם ג'נטלמנים מכובדים לעומת הקבצנים בג'איפור. קבצן ישראלי ישב בשקט מעורר רחמים בפינה שלו ויעשה כל מאמץ להיראות מסכן. אם תתן לו מטבע, יניד ראשו ועיניו ייתמלאו בהוקרת תודה ואף חיוך קטן.

קבצן בג'איפור – ברגע שיזהה את צבע עורך המרמז על נפח ארנקך, יתעלק עלייך ולא יעזוב לעולם, לעולם! הוא ייגע בך, הוא ייצעק "הלו, הלו" בעודו מציג לראווה תנועת אכילה. הקבצן יכול להיות ילד רזה לבוש בלויים, אבל לפעמים אלה גם נשים מבוגרות בסארי מהודר או גברים שמנמנים משופמים שנראים מסודרים היטב בחיים. אבל יש פה תייר, אז שווה לנסות לסחוט ממנו כסף, עבור… כלום.

הקבצן הג'איפורי לא יבין אנגלית. במיוחד לא את צמד המילים "sorry, no". שום דבר שתנסה לעשות, לא יגרש אותו מעל פנייך: אם תתרום לו את מיטב כספך – הוא לא יגיד תודה וילך, הוא יבקש עוד. וכמובן, כל המשפחה והחברים שלו ייתאספו סביבך ויבקשו גם הם עוד, עוד, עוד!!!

בורות

ברוב הרחובות של ג'איפור אין מדרכה. בחלקם יש, ואז אתם הולכים עליה ומרגישים בטוחים, כי הסיכוי שלכם להידרס יורד. הבעיה: לפעמים במדרכה יש חורים. החורים מגיעים לעומקים מרשימים של חצי מטר או אולי אפילו יותר (לא יודעת, לא טבלתי בפנים). בתוך החורים, יש מים. בתוך המים יש חיים! ואת כל סוגי הלכלוך הידועים לאדם. בשעת לילה, החורים במדרכה הופכים לסכנה אמיתית כי תאורת הרחוב היחידה מגיעה מכלי רכב חולפים, וכל מה שהם עושים זה לסנוור. באחד הלילות בעלי כמעט קיפד את חייו בנפילה לחור כזה, והדבר היחיד שהציל אותו היו צווחות האזעקה שלי ברגע שהבחנתי בבור הפעור צעד אחד קדימה ממנו.

פפרצי

הם לא מסוכנים, אבל בהחלט יגרמו לכם להרגיש נרדפים, ויוציאו את ההנאה מכל אתר תיירותי שתגיעו אליו. וודאי תרצו לטייל במבצרים ובארמונות היפהפיים של ג'איפור, הבנויים לתפארת על צלע הר מוריק. הבעיה: גם ההודים מטיילים שם. ולהם – מבצרים הם שגרה והרגל. אתם, לעומת זאת, תייר לבן מאמריקה, אטרקציה אמיתית. סוגים שונים של צלמים יתנפלו עליכם. אלה שיעמידו פנים שהם בכלל לא מצלמים אתכם, אחרי שארבו לכם חצי שעה עם סלולרי שלוף; אלה שיבקשו בנימוס; אלה שירק ינצלו את מעמד התמונה כדי לשים עליכם יד רועדת מהתרגשות; אלה שיגידו "one photo" ואז ידרשו עוד אחת ועוד אחת בשביל כל אחד מהחברים בקבוצה; אלה שידחפו לידיים שלכם פעוט מבוהל; אלה שיעמידו אתכם בפוזת צילום בלי שיש ברשותם מצלמה בכלל, ועוד.

יש להבדיל את הצלמים שרוצים תמונה שלכם, מהילדים/קבצים זבי החוטם שידרשו מכם לצלם אותם תמורת כסף.

זכרו: אף אחד בג'איפור לא יעזור לכם כי אתם זקוקים עזרה. אף אחד לא יודע אנגלית, ואלה שיודעים אנגלית, רוצים את הכסף שלכם, וישמחו לכוון אתכם למקומות שאינכם רוצים ללכת אליהם. בג'איפור אין שום דבר חינם. אל תאמינו לאף אחד. ושיהיה לכם טיול נעים!