יציבה נכונה והתגוננות. שני דברים שאולי לא נשמעים קשורים אחד לשני מלכתחילה, אבל למעשה הם אחת הדילמות הקשות והמעיקות בחייה של תיירת, חיים שאינם קשים ומעיקים כלל ועיקר.
להודים אין טאקט. הנימוסים וההליכות שלהם רלוונטיים רק לתבניות התנהגות מסורתיות ועתיקות. כשהם פוגשים את חיית הבר האקזוטית המכונה "תייר", אין להם במאגר קוד להתנהגות נאותה. הם עושים מה שנראה להם נכון: הם סקרנים והם לא רואים שום סיבה להסתיר את זה. הם בוהים בבעל החיים המוזר כמו שבוהים בכלוב הזוחלים בגן החיות. הם מדברים עם התייר גם את הם לא מכירים את שפתו: הם רוצים לדעת כל מה שאפשר לדעת עליו. הם רוצים לגעת בעור הלבן שלו, ואם ייתן להם את ידו ללחיצה ידידותית, הם יאחזו בה בלי לשחרר.
כשהגעתי לרישיקש, התאכזבתי די מהר. אכזבה שהייתה יכולה להימנע לו הייתי מגיעה עם ציפיות נמוכות יותר. הבעיה היא שתליתי בה תקוות. הרי היא יעד תיירותי כל כך פופולרי, חייב להיות בה כיף, לא? לא. הנה כל הדברים שהציקו, עיצבנו, או סתם לא עמדו בסטנדרטים הגבוהים של הגברת המפונקת שכותבת שורות אלה. הגשר גטו התיירים של רישיקש בנוי סביב נהר הגנגס הקדוש. כל תייר שחוזר מרישיקש מספר חוויות מגשר לקסמן-ג'ולה שמחבר את רישיקש יחדיו. הגשר צר, ארוך ורצוף סכנות: אופנועים שעוברים בין הולכי הרגל בלי להאט בעודם צופרים, פרות נוגחות, ובעיקר – בבונים ערסים. הבבונים תלויים על גדות הגשר ומתקיפים תיירים…
הבטחתי לגולשים הנאמנים שאם נקבל מספיק לייקים באלבום המוקדש לגואה, אתם זוכים בתמונת ביקיני מפתיעה. לא ספרתי את הלייקים אחד אחד, אבל בהחלט יש שם אינספור מהם. התמונה הפופולרית ביותר, כך נראה, היא לא תמונת ביקיני כי אם תמונתו של תומאסו יחד עם שמעון, תאומו האובד.
בבואי לכתוב פוסט חדש התלבטתי בין שני נושאים: האחד – כמה שאני שונאת את עצמי ואת הקיום שלי ואתכם ונמאס לי ובא לי למות או לפחות לשכור מישהו שיחייה את החיים שלי במקומי לתקופה. השני – להג אסקפיסטי בעל ארומה מסחרית העוסק בהסרת שיער לצמיתות. דיון קצר עם עצמי הוביל למסקנה שנושא מספר 2 יעודד את רוחי. אז קבלו אותו! סיפרתי לכם שהוזמנתי למסיבת ההשקה לבלוגרים של מוסד חדש בישראל לטיפוח. EPYL שמו. לצורך המתנות שהרעיפו עלינו, היה שווה לשאת את התגית "בלוגרית".
אחרי שתי מסיבות קיץ מטריפות (ביקיני 1, ביקיני 2), הנה מגיע הדבר הטוב הבא ברצף האירועים שלנו. זרוב.קום מתארח למשך לילה חורפי אחד בליין דוצ של מועדון הברזילי: זהו ליין גייז יצירתי במיוחד, שכל מסיבה שלו מוקדשת לשני כיוונים מוזיקליים שונים ואף מנוגדים. המסיבה של זרוב@דוצ, תתן לכם להחצין אחד משני הצדדים של אישיותכם. מה תבחרו? שחור? וורוד? הדיג'יים הוורודים שלנו – רון רבין, שימי קוברסקי וגם אני, זרוב (בסט בכורה במועדון הברזילי!) נגיש לכם סטים של פופ וקיטש טוטאלי. הרחבה השחורה תאפשר לכם להתנער מהאינפטיליות בסטים אלקטרוניים משובחים של הדי ג'ייז יואב ארנון, קינדר ויואב מזרחי. [caption id="attachment_3126" align="aligncenter"…
קה-קה-קיץ, גרסה 2.0 בביצוע זוטוס ומיכל שפירא אחרי הקה-קה-קיץ הפרוע שעבר עלינו, והקליפ שצולם במסיבת הביקיני הראשונה, קבלו את הגרסה השנייה של קה-קה-קיץ. היות והולך ונהיה יותר קר, קבלו אותה בגרסת צ'יל אאוט. [youtube]http://www.youtube.com/watch?v=fr-smcZ-TiU[/youtube] עריכה: דן קשאני צילום: זרוב וכל מיני אנשים שהיא הפקידה את המצלמה בידיהם השיכורות בנוסף לאלבום התמונות שהעלינו, גם אתם העליתם אלבומי תמונות משובחים אשר מתנוססים בפייסבוק. קבלו אותם. לחיצה על כל אחד מהם, תוביל לאלבום המלא עומרי יובל
הבעיה הגדולה שלי עם החיים בעיר היא שאיבדתי את רוח הקרב: הדבר הכי גדול שאני מוכנה להילחם עליו זה חולצה בסוף עונה מזארה. את האדרנלין שלי אני מקבלת משיחות זועמות עם נציגי שירות לקוחות של חברות אינטרנט מרושעות. הדבר הכי קרוב לריגוש שביחסי צייד-ניצוד הוא כשאיזה ערס שורק לי מהברזלים, "הלו בובה, למה לא מחייכת? אבא שלך גנן? אמא שלך ממטרה?" ואני צריכה להתאפק ממש חזק לא להתפקע מצחוק. בשאר הזמן, אני נוטה יותר ויותר להפוך לברוקולי אנושי ששותה קפה, עובד, בוהה במסכי מחשב ובאופן כללי עושה מה שאומרים לו. [caption id="attachment_2565" align="aligncenter" width="500" caption="טרישי נחה מהמארב לעמוס עוז ומתפנה…
במסיבת הביקיני הראשונה, עמד טל שפר בראשו של טורניר אכילת ארטיקים מעורר השתאות, שכל משתתפיו מעידים עליו כי לא היה כמוהו מעולם. גם במסיבת יום ההולדת של זרוב שתתקיים ביום שישי הקרוב, טל שפר יערוך הפעלות. האם יצליח להתעלות על עצמו? נחיה ונראה. [youtube]http://www.youtube.com/watch?v=6PpL3ekOrek[/youtube] צילום: בעז פרנקל ודור גרבש עריכה: מאיה זקס