התיירים שצובאים על סרי-לנקה עושים את השהייה פה קשה למטיילים כמונו. הסיבה לכך, היא שהמקומיים לא ניחנו ביכולת להבחין בין אלה לאלה. הם טועים לחשוב שמטיילים הם תיירים, ומציקים להם עד צאת נשמתם. לא יודעים מה ההבדל בין תיירים למטיילים? אתם זקוקים לחופשה טובה. ניתן להבדיל בין שני הסוגים בקלות, ויש ביניהם הבדל של שמיים וארץ. בשני המקרים מדובר באנשים שטסו מחוץ למדינת המוצא שלהם במטרה לראות עולם, אבל זהו. תייר ומטייל יכולים להגיע לאותו מקום, ולחזור עם חוויות שאין ביניהן שום דבר במשותף. מה שונה כל כך? הנה המדריך.
אורך השהות
תייר מגיע לחו"ל לשבוע של חופשה. הזמן שלו קצר והמלאכה שלו מרובה. מטייל נודד חודשים בעולם. זמן בדרך כלל לא מהווה פקטור בעייתי, ההגבלה העיקרית של המטייל היא כסף.
הכסף
תייר לא חושב פעמיים לפני שהוא נפרד מהכסף שלו. הוא אומר "אני פה רק לשבוע! מתי עוד תהיה לי הזדמנות לראות מקדש/שמורה/חנות סובינירים כזאת?" ובכל מקרה, טיול במזרח יצא זול יחסית – לא משנה כמה הוא יתאמץ לבזבז. מטייל צריך לשמור על כל פרוטה, כי הכסף הקטן, תוך שנה של טיול, מצטבר לכסף גדול.
הזמן
תייר לא יבזבז שעות על גבי שעות של שיטוטים ברגל כדי למצוא את הגסט-האוס הכי משתלם באזור. הוא לא יכול להרשות את זה לעצמו. מטייל יבזבז שעות על גבי שעות כדי למצוא את הגסט האוס הכי משתלם: הוא לא יכול להרשות לעצמו אחרת.
ההנאה
תייר נמצא בחופשה, ולכן ייהנה ממותרות כמו ארוחות יוקרה, מלונות פאר, קוקטיילים על שפת הבריכה. מטייל נמצא בהרפתקה של חייו, וייהנה מהתנסות באוכל המקומי, מטיול לאן שהרגליים מובילות אותו, וממפגש עם מטיילים אחרים שעשוי להוביל לרכישה משותפת של בקבוקי בירה חמה בחנות משקאות מקומית.
המטען
תייר יגיע לחו"ל עם מזוודה מוגזמת. המזוודה תתנייע על גלגליה הקטנים, ותתמלא במתנות ובקניות לקראת סוף הטיול. מטייל יגיע עם תיק גב קל עד כמה שאפשר, ויתאפק לא למלא אותו בחפצים חסרי תועלת, אחרי הכל הוא צריך להיסחב עוד חמישה חודשים עם כל הציוד הזה.
התחבורה
תייר ייסע בכלי הרכב הזמין ביותר ולא יתהה אם יש אפשרות אחרת. אין לו פנאי לזה. מטייל יחפש וימצא את הדרך הזולה ביותר להגיע ממקום למקום, ויזכה גם לחוויה אותנטית אמיתית.
הסבלנות
לתייר אין סבלנות כי אין לו זמן, אבל גם אין לו צורך בסבלנות: הוא לא יישאר פה הרבה. לא יהיו לו הרבה הזדמנויות להיתקל בנהגי טוקטוק מציקים, במוכרי סובינירים עקשנים ובבעלי גסט-האוס רמאים. המטייל חייב לפתח סבלנות: הוא צריך לסרב לכל כך הרבה הצעות של זבנים שלא יודעים להבדיל בין תייר למטייל.
ההתמקחות
תייר יתמקח רק בשביל ההנאה שבדבר בתור חלק מחוויית הקניות או לא יתמקח בכלל, כי מה הטעם לבזבז זמן ומאמצים כדי לחסוך כמות כסף מזערית. מטייל יתמקח כדרך חיים, על דברים שתייר לא יעלה על הדעת שאפשר בכלל להתמקח עליהם.
החיפוש
לתייר אין פנאי לחפש, להתנסות, לטעות, ללכת לאיבוד. הוא יודע לאן הוא הולך והלו"ז שלו צפוף. מטייל יחפש תמיד, וגם ימצא. את הארוחה הטובה והזולה ביותר, את החוף הנידח ביותר, את הדרך הסודית לעקוף את הקופה בכניסה.
התאור שלך נכון לגבי מערכות יחסים: בין סטוץ לבין קשר אמיתי. זהו קצב פילוסופי רוחני מנטלי אחר. אגב, גם כשאתה מנסה להיות מטייל, לפעמים עליך לשלם את ליטרת הבשר למולך התיירות. אני קורה לזה, מס התיירות.
אני סבור שהבעיה העיקרית במאמר הזה היא שהוא כתוב בעברית ואף תאילנדי או הודי או "לאנשאתםהולכימי" לא יבין מילה ממנו, וטוב שכך.
הם לא מבדילים בין תייר ומטייל כי כולנו נראים להם אותו הדבר… הם רואים לא-אסייתים ומיד חושבים "עשירים מופלגים". קצת כמונו הישראלים בכל פעם ששומעים מבטא אמריקאי באתר תיירותי.
אולי אם הייתם טסים לדרום אמריקה, הם היו מסתכלים במה שיש בקנקן ולא רק בקנקן עצמו.
פוסט מעולה- רק אוסיף ואשתף שאצלנו למשל- בכל חופשה, אני ובעלי מחליפים תפקידים ומשלבים בין תיירים למטיילים,אני מתמקחת- הוא משלם מיד,
אני על מזוודה עם גלגלים-הוא סוחב קיטבק,
אני מחליטה על יום הטיול ברכב השכור מהמלון 5 כוכבים לאטרקציה שקנינו אליה מראש כרטיסים-הוא מחליט למחרת אוטובוס לשומקום מגניב…
אז יש גם יצורי כלאיים כמונו.
התייריילים.
הפוסט מעלה בי תובנות אחרות. אני חושב שבשנים האחרונות, בחופשות קצרות ויקרות בארץ, אני דווקא הייתי חסכוני כמו מטייל, ומאוד קפדני באירועים שהלכתי אליהם בתור תייר, הגישה שלי זה מטייל, גם כשאני תייר בארץ ישראל :). חופשה זה דבר יקר, ואני כנראה לא אוכל להרשות לעצמי את זה השנה, אחרי 4 שנים של 4 נופשים בארץ, שלא לדבר על חול שלא הייתי שם כבר יותר מעשור, כמעט 11 שנים שלא הייתי בחול, בעיקר בגלל המצב הכספי :)…