הטעמים של סרי-לנקה כל כך ייחודיים, שהם נשארים בסוד. המנות של סרי-לנקה טעימות, זולות, ומוזרות מאוד. ולפעמים מה שמוזר בהן, הוא שבשום מקום אחר בעולם לא מגישים אותן.

Rice & Curry

המאכל הרשמי של סרי-לנקה: אורז מוקף ב… מה שהכינו היום. דומה לטאלי, אבל שונה. הדאל תמיד יהיה צהוב, סמיך ועשיר יותר מהדאל ההודי, וחוץ ממנו – תתכוננו להפתעות. אינספור סוגים של קארי עשויים להגיע עם המנה הזאת, ובין כל התבלינים יסתתרו ירקות, עוף, דג, או סוג אחר של בשר. המקומיים אוכלים את המנה עם הידיים בצורה דוחה לחלוטין: הם לשים את האורז כמה דקות יחד עם הקארי עד שהם הופכים למקשה אחת, ואז דוחפים הכל לפה כשפירורי אורז ניתזים הצידה. זה נראה כאילו השלב הראשון בעיכול המנה מתבצע בכף ידם הימנית. בכל זאת – זו הארוחה הכי זולה, טעימה ונפוצה בסרי-לנקה.

Hoppers

ארוחת בוקר משונה: מין קערת פנקייק פריכה. לעתים מטגנים אותה עם ביצה בפנים. זה מגניב ודי טעים, אפילו שאני מוכרחה לציין שמעולם לא הבנתי איך נכון לאכול את זה.

String hoppers

ארוחת בוקר טיפוסית ועוד יותר משונה: נודלס דקים-דקים-דקים, מוגשים בערימות קטנות, שהן בעצם "דיסקיות" נודלס. יש לאחוז בדיסקית נודלס, ולהשתמש בה לניגוב קארי. זה נשמע לא הגיוני בעליל, אבל כשמנסים, מגלים שזה הרבה יותר נוח ממה שחשבתם, ובהחלט יותר נוח מלאכול את העניין הזה עם סכו"ם.

לחם עם דאל

ארוחת בוקר אידאלית. פשוט גוש גדול ורך של לחם טרי, הנטבל בתוך צלוחית של דאל צהוב וסמיך. התחליף המקומי לניגוב חומוס.

שניצל-לחמנייה

תהרגו אותי אם אני יודעת איך הם קוראים לזה, אני פשוט יודעת שזה אחד המאפים הטעימים והמשונים יותר שיש לסרי-לנקה להציע. לחמנייה משולשת, בתוכה מילוי של קארי צמחוני או בלתי-צמחוני, וסביב לה – ציפוי קראנצ'י ומטוגן של פירורי לחם. המשולש הזה הוא בן-הדוד השמנמן והעליז של הסמוסה ההודית. מי שלא אוהב משולשים, יכול לקבל גליל של שניצל-לחמניה. הם מכנים אותו "אגרול". הקשר בינו לבין האגרול הסיני קלוש.

נקניקייה בלחמנייה

לא הנקניקייה בלחמנייה הישנה והטובה שאתם מכירים, אלא מאפה בצקי שמוכנס ויוצא מהתנור כשנקניקיה היא חלק מהותי ממנו. אפשר להשיג את זה בכל מאפייה, וזה הפך לאוכל הרשמי של תומאסו. הוא  מסוגל לאכול שש לחמנקניקיות כאלה ביום, ושום דבר פרט אליהן.

Kottu

קוֹטוּ הוא מזון שלפני סרי-לנקה לא ראיתי כמותו ולא שמעתי אודותיו, וחבל. למעשה, הוא לא מאוד שונה מנודלס המעורבב עם כל מיני תבלינים וירקות. ההבדל: במקום איטריות חלקלקות, הבסיס של המנה הוא רצועות בצק-רוטי בשרניות חתוכות בפראות (רוטי = בן דוד של פיתה). תוספות של ביצה, גבינה או בשר מתקבלות בברכה, כאשר הרצועות סופגות את הטעמים בצורה יעילה יותר מנודלס. התוצאה משביעה ומשובבת נפש.

Toast-bread

לחם מיוחד ומשונה, המגיע בכיכר גדולה וצרה, או בפרוסה יחידה עצומת-ממדים. אנשים שאוהבים את הקשה של הלחם ימותו מרוב אושר אם יקבלו מתנה כזאת. אני אישית לא נהניתי: אני לא אוהבת שהאוכל מתנגד לכך שאני לועסת אותו.

מלך הקוקוסים

הקוקוס שאתם מכירים מישראל הוא בחור חום, שעיר ומצומק. אחיו הצעיר של הקוקוס החום הזה, הוא king coconut: ברייה קשיחה מבחוץ, ומלאה במי-קוקוס מבפנים. מי הקוקוס הם נוזל שלא מזכיר במאום את מה שאתם מכירים בתור חלב קוקוס, והם יופי של נוזל מרווה לשתות ביום חם ולח. אלה פשוט מים עם תוספת קלה של מתיקות, מליחות, ויטמינים ומינרלים. ככה נראים הקוקוסים כשהם צומחים על העץ. בהודו, הקוקוסים הצעירים היו ירוקים כולם, ואילו בסרי-לנקה הם מגיעים בצבע צהוב-כתמתם עליז. מי שבר-מזל,יקבל קוקוס עם קצת בשר על דפנותיו. בשר הקוקוס מגיע במרקם ג'לי שקוף ומרענן, ולא דומה לגוש הלבן והעיקש שבטח יצא לכם לאכול בפסח.

ככה למדתי לבשל אוכל סרי לנקי: בחאווה >

ככה אוכלים בהודו>