שוטטות בחו"ל טומנת בחובה משהו מושך. אולי זו הידיעה שאתה לא קשור לעולם הזה או שכל האפשרויות פתוחות ושלא תצטרך לתת דין וחשבון עבור מעשיך (לפחות עד רמה מסוימת), אבל יש משהו בחוצלארץ שמעלה את רמת החרמנות. אני לא יודע למה אנחנו בנויים ככה, אבל גם אם בבית אתה לא מהאנשים שמאוננים הרבה, אחרי שאתה מבלה בחדר במלון כך וכך זמן, ואין לך כוח לצאת לראות מזרקה מפורסמת אותה מהללים כל ספרי התיירות, אז אתה מחליט לראות מזרקה הרבה פחות מפורסמת, אבל הרבה יותר מהנה. מי שטייל עם שותפים לטיול, לא משנה מאיזה מין, מכיר את התחושה של "לו רק…
הגענו לסרי-לנקה בלילה שאחרי ה-1.11.11. הסיפור על הטיסה שלנו מגוחך כל כך שהגיע לו פוסט בפני עצמו. הגענו מהודו שזופים, מאושרים, מפוחדים ומצולקים, ולא ידענו מה מצפה לנו. שמענו על סרי לנקה סיפורים מפה ומשם. שמענו שזה גן עדן עלי אדמות, שמענו שזה גיהנום. שמענו שיש שם גלים מצוינים לגלישה, מה שהדליק את תומאסו. שמענו שיש שם מסיבות, מה שהדליק אותי. שמענו שמזג האוויר טרופי ושהתיירות זורמות, מה שהדליק את שנינו. אז הנה אנחנו, בסרי-לנקה. אפשר לומר שסרי-לנקה קיבלה אותנו בסבר פנים יפות מהרגע הראשון. הויזה לסרי-לנקה ניתנת בכניסה והיא תקפה לחודש. תהינו לעצמנו כמה יעלה התענוג, אבל במקום לשלם…
מתחילת הטיול כל מה שיש לי לכתוב זה כמה הודו גרועה. איך שהתחבורה פה מטופשת, כמה שהכל רעוע, איך כמעט מצאתי את מותי ואיך סבלתי מקלקול קיבה. אז למה בעצם להגיע להודו, תוהים אתם. ובכן, יש המון סיבות והמון יתרונות לביקור במדינה המופרעת הזאת. זו לא ארץ לכולם. ממש לא. האמת, זו גם לא לגמרי ארץ בשבילי, ולמרות זאת אני מצאתי בה עניין חדש מדי יום. אז בשביל מה לבוא להודו? בשביל התמונות הודו היא ארץ פוטוגנית בצורה שאין שנייה לה, וזאת בעיקר בזכות השילוב החד פעמי בין נופים טבעיים מרהיבים ביופיים לבין עוני מחפיר. הודו נראית כאילו עוצבה במיוחד…
הטיסה מהודו לסרי-לנקה הייתה מחוות פרידה הודית מושלמת. סצנריו מטופש כל כך רק ארץ אבסורדית כמו הודו הייתה יכולה לזמן לנו. קנינו כרטיס זול בחברת קינג פישר ההודית לטיסה שלוקחת אותנו מבנגלור לקולומבו בירת סרי-לנקה, עם עצירת ביניים איפשהו בדרום הודו. המטוס היה קטנטן, בגודל של אוטובוס ממש, והיו לנו מלא בדיחות עליו. – עצירת הביניים היא בשביל שהטייס יאסוף מכנסיים מהחייט; – חכה! אי אפשר להמריא, צריך לאסוף מהכפר שבדרך משפחה ושלוש עזים; – מעניין אם מכבים את המנוע ברמזור; – תיכף הטייס יעבור בינינו ויבקש מכל מאיתנו קצת כסף לדלק לפני שממריאים; וכיו"ב. אף אחת מהבדיחות לא…
בנגלור. מרכז ההיי-טק, הטכנולוגיה והתרבות של הודו. עיר גדולה, הומה, כמעט מודרנית. הגענו אליה עם רשימת מטרות ברורה. רצינו סוף כל סוף לחוות חיים אמיתיים של עיר, כמו שאנחנו אוהבים. העיר, כך מסתבר, לא אהבה אותנו בחזרה. ושום דבר, ממש כלום מהתוכניות שלנו, לא יצא לפועל. אבל אי אפשר להאשים רק את העיר, גם אנחנו היינו הכי מעפנים שאפשר. ההופעה של מטאליקה עשרות אלפי לובשי-שחורים, ואיתם אנחנו, הגיעו מכל קצות המדינה במיוחד לקראת ההופעה של מטאליקה בבנגלור. ולא סתם הופעה: ההופעה הראשונה של מטאליקה בהודו אי פעם. ביקורות היללו אותה בתור הופעה מעולה, הקהל השתולל ואת האווירה המחשמלת הרגשנו מהמושבים…
אנו נמצאים בבנגלור, עיר הודית בתחפושת מערבית, ידועה בכינוי עמק הסיליקון של הודו. ניו יורק, לוס אנג'לס, רמת החייל וחירייה בכפיפה אחת. אוטובוס התיירים הוריד אותנו בבוקר בתחנה המרכזית של העיר, באיזור שנקרא מג'סטיק. כמו בכל מקום חדש, תיכף יצאנו לקרב: הקרב על החדר. קצת על קרבות-חדרים בכל מקום שמגיעים אליו, יש לצאת למלחמה מתישה נגד אינספור גורמים, בסופה זוכים בארץ המובטחת. כלומר, בחדרון עם מקלחת לא כל כך נקייה שאפשר להניח בו את הראש על מצעים לא כל כך מכובסים. ברוב המקומות שהיינו בהם, היצע החדרים היה גדול, איכותם נמוכה, משכיריהם מפוקפקים ומחיריהם נמוכים – והם הופכים לנמוכים יותר…
מפריעים להודים יש חוש מיוחד שמעמיד אותם במקום המדויק בו הם הכי פחות רצויים והכי מפריעים. הם יעמדו באמצע הדרך שלכם, או יחסמו אתכם עם הריקשה שלהם. כשתמהרו למצוא גסט האוס לפני שהשמש שוקעת ותיק כבד על גבכם, הם ינסו למכור לכם כלי נגינה או סתם יתעניינו מאיפה אתם מגיעים.
אם אתם תיירים סטלנים או סתם עצלים, סביר להניח שהדבר היחיד שתראו יהיה החוף הסמוך לגסט האוס ובית הקפה שכולם שורצים בו מבוקר ועד אחה"צ. וזה מצוין. פלולים הוא מקום נעים ויפה להיות בו, גם אם כל הטיולים שתעשו יהיו ברדיוס של 200 מטר מהחדר שלכם. עבור מי שרוצה יותר מזה, סביב פלולים יש הרבה מה לראות ומה לעשות. הנה כמה דברים שעשינו במהלך שהותנו פה. שמורת הטבע קוטיגאו מזרחית לפלולים שוכנת שמורת טבע קטנטנה – במונחים הודיים. כלומר, ענקית. רכבנו לתוכה עם קטנוע בשביל עפר נוח יחסית. בשלב מסוים ירדנו לשביל הליכה קצר, ובסופו בית-עץ בגובה 16 מטרים בערך,…
אנו נמצאים בחוף פלולים במדינה הקטנה והמוזרה גואה. נראה כי הגענו בזמן לא נוח ואנחנו מפריעים. החוף מלא אתרי בנייה. מתכוננים לעונה שתבוא ממש עוד מעט, אבל בינתיים – כלום לא עומד על כנו וגשם מאיים לרדת. אין בקתות להשכרה על החוף – בטח לא במחיר מתקבל על הדעת. הדבר היחיד שמסביר פנים בגואה, הוא האלכוהול. המקום מלא בבארים שמוכרים משקאות מכל הסוגים, ומחירי הבירה בחנות המשקאות נמוכים בחצי ממה שהתרגלנו אליו. חוץ מעניין האלכוהול, גואה היא אגוז קשה לפיצוח. אבל אחרי יומיים באיזור, אנחנו מתחילים להבין איך אמורים ליהנות ממנה.