מאז שהגענו, לא יצאנו מגבולות לה כמעט בכלל. החלטתי שזהו: חייבים לעשות משהו, ומוטב שזו תהיה פעילות גופנית. טיול האופניים מקרגון-לה נשמע כמו אופציה מצוינת. זהו טיול בו ג'יפ לוקח אותך ואת אופנייך השכורים לפסגה של אחד ההרים הגבוהים ביותר באיזור, ומשם אתה מתגלגל במורד עד שתגיע חזרה העירה. אורך הנסיעה כ-40 ק"מ, במהלכה אתה יורד מגובה של כ-5.6 ק"מ ל-3.5 ק"מ.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=DR1s3lPqtAM[/youtube]

יצאנו לדרך על אופני ההרים הרעועים שקיבלנו, ודי מהר גילינו: פעילות גופנית – זה לא. האיבר היחיד שפעל בנסיעה הזאת, היה כף יד ימין שלחצה על הבלמים. כמעט ולא סובבנו את הדוושות. זה היה שונה מכל רכיבת אופניים שעשיתי בעבר, וזה היה ממש כיף. כלומר, חוץ מהחלק הראשון, בו נוסעים 14 ק"מ על שביל העפר/חול/בוץ/שאריות אספלט מגורדות. אחר כך, מגיעים לכביש סלול, וזה תענוג. תוך רגעים ספורים של התגלגלות במורד, צברתי מהירות עצומה. יותר מהר מכל נסיעת אופניים שחוויתי. זה היה עוצמתי ומרגש, ונמשך ללא הרף לאורך קילומטרים על קילומטרים של פיתולים. הדבר היחיד שהיה שם להאט אותנו, הוא הפחד. התנגשות חזיתית במשאית? מעידה על סדק בכביש ונפילה לתהום? אבן חצץ מתחת לגלגל הקדמי שתשלח אותי לדייט צמוד עם קיר סלע? כל האופציות הללו יכולות להרוס לנו את המשך הטיול בצורה מצערת מאוד. לכן בלמתי מדי פעם, כשהיה עיקול חד או חול על הכביש. חוץ מזה, דהרתי למטה והרגשתי חופש.