יש רגעים בהם אדם אמור לתפוס את עצמו ולהביא לעצמו ניעור. איזה אפס אתה, צריך האדם לומר לעצמו. רגעים אלה משמעותיים במיוחד כשמדובר בקריירה, לימודים, משפחה, ושאר נושאים הרי גורל, אבל לפעמים גם מטייל נהנתן צריך לתפוס את עצמו ולהגיד: שמע, חבוב, אתה לא עושה את מה שאתה אמור לעשות. וזה מה שקרה הערב. אני מאוד הכעיסה את עצמי. כלומר, לא רק אני, ולא רק היום. מרמור שהלך ונבנה מאז שהגענו לקופנגן הגיע הערב לשיאו. אני נמצאת באי הזה שבועיים, שבועיים וחצי אפילו, ושום הישג משמעותי לא נרשם לזכותי. דיברתי עם הבחור המעניין ההוא, נגעתי בציצי של ההיא, רשמתי את…
אור הוא מפתח תוכנה בתל אביב מזה שש שנים, כיום עובד בחברת האנטי-וירוס AVG ובמקביל עוסק בפיתוחים מגניבים באינטרנט עם חברים. הוא מאוד אוהב לצלם ומפרסם את כל הצילומים שלו ברשיון Creative Commons Attribution בדרך כלל, למרות שיוצא לו למכור צילומים פה ושם (בין השאר ל-National Geographic ול-AskMen.com – המקבילה האמריקאית לבלייזר). הוא מרגיש הכי טוב כשהוא מטייל בטבע, ואוהב לטפס ולעשות טרקים במקומות ירוקים. בשנים האחרונות טייל במשך שלושה חודשים בשנה ויצא לו להנות ולצלם פחות או יותר הכל – החל מהשלג על פסגת המון בלאן בצרפת דרך הכבשים בניו זילנד ועד לאבני החול בואדי רם בירדן. גר בתל אביב…
טיול הוא עסק משמין. טיול במזרח – במיוחד. גם אני השמנתי. נפלתי במלכודת שהאוכל הזול והטעים טמן לי. לא בדיוק נפלתי, אני לא שוקלת שמונים קילוגרם עדיין. בואו נאמר שמעדתי. מעדתי על משקל תאילנדי בעיירה קנצ'נבורי לפני שבועיים. שילשלתי באט אחד בחריץ, והמכשיר ניגן מנגינה קרקסית רועמת וצורמת כדי לגרום לי להרגיש מושפלת במיוחד כשראיתי את המספר הגבוה ביותר שראיתי מעודי. זה שום דבר אישי, כל מכונות המשקל בתאילנד מנגנות משום מה. באותו יום, קבעתי שתוך שבועיים אני מגיעה למספר יותר מתקבל על הדעת כשאעלה על עוד אחת מהמכונות המנגנות האלה. תוך שבועיים הופתעתי לגלות שהצלחתי; וזאת אף על פי…
המסיבה התחילה ברגל שמאל. היה משעמם והיה נדמה שכולם בורחים מאיתנו. אחרי כמה שעות, ליד שולחן הביליארד הקרוע, פגשנו באנשים היחידים שלא נרתעו מאיתנו באותו ערב אומלל. לא חשבתי ששיחת החולין תוביל לאנשהו. כבר למדתי כמה חד-פעמיים וקצרים יכולים להיות קשרים שאתה מנסה לטוות בצד השני של העולם. וגם אם הם יברחו מאיתנו כמו שבורחים כולם, מה קרה, לא נורא. כולה שלושה צרפתים. מה כבר יש לי איתם במשותף? חשבתי. אבל בימים הבאים המשכנו להיתקל בהם, והם אפילו נעתרו להזמנה שלנו והגיעו לארוחת ערב ובירה בביתנו הקטן! בארוחה הזאת, גילינו שהם סוג של סולמייטס. המקבילים הצרפתים שלנו, במידה מסוימת. [caption…
שתי מסיבות ענק הביאו אותנו לקופנגן בימים האלה. הראשונה הייתה מסיבת כריסמס, ב-25 לינואר. השנייה, לכבוד השנה החדשה, התקיימה ב-31 לחודש. שתיהן על החולות של חוף האד-רין, ובמתכונת של מסיבת ה"פול מון" המפורסמת. כריסMESS מסיבת הכריסמס מילאה כשליש מרצועת החוף בחוגגים שיכורים בכובעי סנטה. ברים על רצועת החוף השמיעו סוגים שונים של אותה מוזיקת דאנס איומה. יש הקוראים לשיטה הזאת של ריבוי רעשים "קקפוניה בלתי נסבלת". יש כאלה שמהללים את "הבחירה מאינספור אפשרויות". אני לא מבינה למה לבזבז כל כך הרבה אנשי מקצוע כדי להפעיל תשע עמדות תקלוט שכולן משמיעות את השיר השנוא עליי לשנת 2011: "Let's do it tonoooight,…
כשהגענו לקופנגן, השגנו בית חינני ובו מטבח. הזדמנות מעולה בשבילי לאלתר מאכלים שהם שילוב של טעמים שאני מכירה ואוהבת מהבית, יחד עם טעמים אקזוטיים חדשים. המטבח התאילנדי מצטיין לא רק בחריפות וירקות שלא ראיתם מעודכם, אלא גם בצבעים רוויים ונהדרים. יאמי! [caption id="attachment_5576"…
התלונה הכי נפוצה מפי תיירים ישראלים, היא "איכס, יש פה מלא ישראלים". הם אומרים זאת בסלידה, וממשיכים ללכת בשביל החומוס, מנקודה ישראלית אחת לזו שאחריה. אבל אני למדתי לאהוב ולהעריך את התיירים והמטיילים הישראלים, ולדעת שבמקרים של מצוקה וגעגועים הביתה, תמיד יש לי שביל החומוס המחבק והמפנק לחזור אליו. נצחונו של המטייל הישראלי בטיול שלנו כבר הגענו לאינספור מקומות, עיירות, ערים, כפרים, חורים. חלקם מלאי ישראלים: מנאלי, פושקאר, האמפי, ועכשיו – קופנגן. בחלקם לא פגשנו אף לא דובר-עברית אחד: ג'איפור, בנגלור, כל מרכז סרי-לנקה. בכולם נהנינו,…
גיליתי שאם אני נושם שלוש נשימות, ומחכה כמה שניות, אני מצליח לכתוב סטטוס/תגובה פוליטית הרבה יותר מאוזנת. מזל שלפעמים קשה לי לנשום. בפוסט זה לא יהיו עובדות, או נתונים, רק השערות ותקוות. ראיתי בחיי הוירטואליים כל כך הרבה סיפורים וחוויות אמיתיים וכואבים שמעוותים, מפורקים ומורכבים מחדש כדי להתאים לאג'נדה של המספר. קראתי כל כך הרבה סטטוסים ותגובות שמייצגים אמיתויות חלקיות מאד, תמונות שמראות אובייקט ומתעלמות משכנו, שאיפות ומזימות שמתורגמות לטקסטים ולפעמים לתמיכה ממשית במציאות הלא וירטואלית. כן! ניתן להשפיע באמצעות פייסבוק, טוויטר והאינטרנט. כל כך ניתן שעל פניו ההתרחשויות החברתיות/מדיניות הגדולות האחרונות התחילו או התממשו שם. למה זו בעיה? בסה"כ,…
טיול הוא הזדמנות מצוינת להכיר את עצמך טוב יותר. התנאים הקיצוניים, השונים ממה שהתרגלת אליהם, מציבים אותך בסיטואציות חדשות בהם אין לך ברירה להכיר את האדם שאתה מבלה איתו הכי הרבה: את עצמך. בחודשים האחרונים, יותר מכפי שגיליתי את העולם, אפשר לומר שגיליתי את עצמי. נגלו אליי דברים פשוטים וברורים מאליהם, שמעולם לא הקדשתי להם מחשבה או תשומת לב. בין השאר, גיליתי מה עושה אותי מאושרת. (: – חברים מאז שהבנתי איך מתנהגים עם בני אדם, אני דואגת להקיף את עצמי בחברים. הטיול, מצב לא טבעי בו החברים הקבועים והאהובים שלי נותרו מאחור, גרם לי…
הגענו לקופנגן בדיוק בזמן לחנוכה, שלא לומר כריסמס, ואנחנו חוגגים אותו לפי מיטב המסורת. אבל כמו תמיד – בדרכנו המעוותת. 1. סופגניות גנובות ימתקו נר ראשון הגיע, ואיתו הקרייבינג לסופגניות. לא נתתי לדיאטה לעצור מבעדי וגם לא לעבודה שאנחנו בארץ זרה שלא ערוכה לקבל את פני החנוכה. לקחנו את האופנוע ונסענו להאד-רין, החוף הצפוף ביותר בקופנגן ומחוז ישראלי מוכר. ממש במקרה הגענו בדיוק בזמן ל"בית הישראלי", דקות ספורות לפני הדלקת נר החנוכה. הבית הישראלי הוא המקום אליו מתנקזים התיירים הישראלים הסחים ביותר שתפגשו ואוכלים ארוחות כשרות במחירים גבוהים יחסית. המקום היה מלא והומה מישראלים. לא ישראלים כמונו, ישראלים-ישראלים: תריסר בנות,…