כך נראה יום: 8-9 התעוררות. ארוחת בוקר בצ'אי שופ: לחם עם דאל היא אופציה טובה. 9-11 גלישה / שחיית בוקר. תומאסו מנסה תרגילים חדשים עם הגלשן, אני שוחה כמו זקנה למעמקי הים, איפה שהגלים והגולשים לא מאיימים לרסק אותי, והסכנה היחידה היא היסחפות וטביעה. 11-12 עבודה על שיזוף. אחת הפעולות הקשות והמסובכות ביותר בחוף. שגיאה בעבודת השיזוף תהפוך אותך לסלק-סרטני. יש להקפיד לעשות זאת במנות קצובות בלבד, ולא לשכוח שום איבר. 12-13 מקלחת והתארגנות. פגישת אנשים מהגסט האוס וניהול שיחה ערה עמם. השיחה תיראה ככה: -הלכת למסיבה אתמול? -כן, היה כיף, לא…
After traveling for almost 4 months, visiting India, Sri lanka and Thailand, we decided to share our best photos with you. Here they are: אחרי כמעט ארבעה חודשי טיול, אנחנו רוצים לשתף אתכם במיטב התמונות שצילמנו. הנה הן : for more go to our facebook page לעוד תמונות :
האנשים בסרי-לנקה חמים וחייכנים. אחרי הודו, נראה היה כאילו סרי-לנקה היא גן עדן של חביבות. די מהר הבנו שעם כל החיוביות שהם מקרינים, הם פשוט לא מבינים כלום. אני לא אומרת שהם לא חכמים. זה לא משנה אם הם חכמים או לא: חוסר ההבנה שלהם היה מונע מאינטליגנציה לבוא לידי ביטוי בכל מקרה. האנגלית בסרי-לנקה רעועה ובסיסית. אף שכל מסעדה וחנות נושאת מעליה שלט באנגלית, רוב הסיכויים שלא יהיה בדלפק אדם שדובר יותר מ-30 מילים בסיסיות בשפה זו. ניסיונות לשאול שאלה מורכבת יותר מ"כמה זה עולה" עתידים להיכשל. רוצים לדעת מתי יוצא האוטובוס האחרון מהתחנה? רוצים לבקש את המנה שלכם…
13/11/2011 18:38 יום ההולדת של תומאסו קרב ובא, הוא ממש מחר, ואני זוממת מזימות. גם הוא נעלם לעיסוקיו יותר מהרגיל היום ואתמול. יכול להיות שהוא גם זומם משהו נחמד. יכול להיות שנמאסתי עליו ושהוא צריך שקט, כי אני יכולה להיות בלתי נסבלת לפעמים. היום הלכתי לחפש את המאפייה. כי איזו מין עיירה יכולה להתקיים בלי מאפייה? ואיזה מין יומולדת זה יהיה בלי עוגה? בטח לא יום ההולדת של אהובי, מעריץ של דברי מאפה ועוגות יומולדת בפרט. זה היה חיפוש ממושך ומגוחך. שאלתי כמעט כל תושב בעיירה איך מגיעים למאפייה. התשובות שקיבלתי העידו על כך שהמאפייה רחוקה, קרובה, בצפון, בדרום,…
כל מה שאי פעם רציתי, זה שיאהבו אותי. בעבר לא ידעתי שזה מה שאני רוצה, בזתי לאהבה. כעת הגעתי לשלב בחיים שבו אני יודעת שזה המניע העיקרי של כל מה שאי פעם עשיתי, המטרה האמיתית של כל מה שהתכוונתי להשיג, ואני מאמינה שזה מה שיוביל אותי בעתיד, שוב, בלי שאדע שזה שם. אני רוצה שכולם יאהבו אותי. ואם אי אפשר, אני רוצה שחלק מכולם יאהבו אותי. ואם אי אפשר, אני מוכנה להסתפק בחיבה. ואם זה לא מסתדר, אני מוכנה להסתפק בכך שיתייחסו אליי, יחס כלשהו. המינימום – שיבחינו בקיומי. התחושה השנואה עליי הרודפת אותי מילדות היא התחושה שמתעלמים ממני. להיות…
יציבה נכונה והתגוננות. שני דברים שאולי לא נשמעים קשורים אחד לשני מלכתחילה, אבל למעשה הם אחת הדילמות הקשות והמעיקות בחייה של תיירת, חיים שאינם קשים ומעיקים כלל ועיקר. 1: יציבה ראיתי אותה בצהרי היום, הולכת על החוף הסמוך לגסט האוס שלנו. לא דיברתי איתה, לא ראיתי אותה מקרוב, רק הסתכלתי עליה מרחוק וצילמתי קצת בתקווה שהיא לא תשים לב, או תשים לב ולא תתרגז. היה לה בגד ים אדום וקטן, והיא עצרה פה ליד, סתם לעשן. היא הייתה מדהימה. התאהבתי בה תיכף ומיד. רציתי להיות איתה ורציתי להיות כמוה. הסיבה לכל זה מסתכמת במילה…
התרגלנו לאכול בהודו, וזו בעיה. האוכל בהודו זול, זמין, מגוון, והוא לא סתם מילוי לבטן. כל ארוחה היא חוויה, התנסות, התכנסות. בהודו, הארוחות הן השיאים הקטנים של היום. בהיקאדואה, השיאים הם אחרים. יש גלישה ויש מסיבות. אוכל הוא לא משהו שנהנים ממנו, אלא דרך לבטל את הרעב. לכן פחות חשוב לנו ליהנות מאוכל, כל מה שאנחנו מבקשים זה למצוא ארוחה מזינה ומשתלמת. הארוחות הללו מסתתרות היטב. רצועת החוף זרועה אינספור מסעדות שמתנדבות להגיש לתייר האידיוט מאכלי ים ושאר מעדנים במחירים שיותירו את ארנקיהם מרוקנים. כמה פעמים התיישבנו במסעדות חוף כאלה, הבטנו על התפריט, נחרדנו מהמחירים והלכנו משם. אחרי הודו, אנחנו…
המוזיקה של הגלים מרדימה מיליוני רוחניים שגדלו בתקופת הניו אייג'. בשנתם הם מדמיינים ליוויתנים מזדווגים, קשת בענן ושלום עולמי. לעזאזל עם זה! הם מעולם כנראה לא נסחבו מתחת לקצף של גל בגובה מטר וחצי, לא היטלטלו במרחק של סנטימטרים בודדים מחודיה הקוצניים של שונית, לא התחמקו בשנייה האחרונה מהשפיץ של הגלשן הצמוד שניסה לרכב על אותו גל שמימי בדיוק. המוזיקה שאני שומע בשבועות האחרונים היא התנפצות הגלים. על החוף. על השונית. על החול. עלי. יש כאן לא מעט נשים. נשים גולשות הן טיפוס מיוחד. השיחות המעטות שהיו לי איתן הסתכמו בדיבור שטחי על…
חוף הים הבוקר היה ריק, למרות מזג האוויר המושלם והגלים היפים. כולם היו בהנג אובר אחרי המסיבה של אתמול, ורק תומאסו שלא שותה היה ער וגלש לבדו. אני כמובן לא ראיתי את זה קורה, הייתי צריכה לישון את האלכוהול החוצה. המסיבה הייתה משהו. אחרי המסיבה הקודמת ציפינו למוזיקה מחורבנת, ולא נעלנו את נעלי הריקוד שלנו, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. אמנם אף אחד לא מכיר אותנו פה, אבל אני מעדיפה שלא לרקוד לצלילי להיטי-חתונות מטופשים ורימיקסים של למבדה. זה גורם לי להרגיש לא נאמנה לעצמי. אבל הדי-ג'יי המקומי הפתיע לטובה עם תקלוט רקיד להפליא של מוזיקה שאין לי מושג…
שוטטות בחו"ל טומנת בחובה משהו מושך. אולי זו הידיעה שאתה לא קשור לעולם הזה או שכל האפשרויות פתוחות ושלא תצטרך לתת דין וחשבון עבור מעשיך (לפחות עד רמה מסוימת), אבל יש משהו בחוצלארץ שמעלה את רמת החרמנות. אני לא יודע למה אנחנו בנויים ככה, אבל גם אם בבית אתה לא מהאנשים שמאוננים הרבה, אחרי שאתה מבלה בחדר במלון כך וכך זמן, ואין לך כוח לצאת לראות מזרקה מפורסמת אותה מהללים כל ספרי התיירות, אז אתה מחליט לראות מזרקה הרבה פחות מפורסמת, אבל הרבה יותר מהנה. מי שטייל עם שותפים לטיול, לא משנה מאיזה מין, מכיר את התחושה של "לו רק…