קנצ'נבורי, עיירה תאילנדית רגועה ויפהפייה. טיילנו בסביבותיה ברגל, באופניים ובאופנוע – ובכל מקום שהסתכלנו, מצאנו פינות חמד שמילאו בהתפעמות את לבבותינו הציניים. הבתים הצפים על הנהר, השקיעות הבלתי-נשכחות והמקומיים המתוקים – השפע של תאילנד מגיע לשיאו בקנצ'נבורי. עוד תמונות מקנצ'נבורי בפייסבוק >
אפשר להגיד הרבה דברים על סרי לנקה. שהיא ארץ חמדנית, שאותיותיה יפות, שתושביה מפשלים בלי הפסקה, שמאכליה טעימים. אפשר להגיד עליה הרבה דברים – ואמרנו אותם בכל הפוסטים על סרי-לנקה. אבל את הנופים הייחודיים במינם אי אפשר לקחת ממנה. הנה כמה מהתמונות הטובות והמעניינות ביותר שצילמנו. for more photos, find us on facebook עוד תמונות באלבומים השונים בדף שלנו בפייסבוק
After traveling for almost 4 months, visiting India, Sri lanka and Thailand, we decided to share our best photos with you. Here they are: אחרי כמעט ארבעה חודשי טיול, אנחנו רוצים לשתף אתכם במיטב התמונות שצילמנו. הנה הן :
המוזיקה של הגלים מרדימה מיליוני רוחניים שגדלו בתקופת הניו אייג'. בשנתם הם מדמיינים ליוויתנים מזדווגים, קשת בענן ושלום עולמי. לעזאזל עם זה! הם מעולם כנראה לא נסחבו מתחת לקצף של גל בגובה מטר וחצי, לא היטלטלו במרחק של סנטימטרים בודדים מחודיה הקוצניים של שונית, לא התחמקו בשנייה האחרונה מהשפיץ של הגלשן הצמוד שניסה לרכב על אותו גל שמימי בדיוק. המוזיקה שאני שומע בשבועות האחרונים היא התנפצות הגלים. על החוף. על השונית. על החול. עלי.
בחייו, סאי בבא היה איש צנוע ביותר. הוא התגורר בחורבות ישנות, ובזמנו החופשי קיבץ נדבות מהעוברים ושבים. כשהחלו ללכת אחריו ולהאזין לדבריו המוני הודים, הוא אמר להם במפורש שהוא לא רוצה שאחרי מותו יסגדו לו. את הזהב שהציעו לו, דחה. אכל לחם יבש ושתה מים כל חייו. הוא פנה למאמיניו ואמר להם שהוא אוסר על הקמת מקדשים לכבודו, ושהוא מעדיף שיתמקדו במה שחשוב בחיים – רוחניות. אותה רוחניות שנובעת מהתרת המאוויים הגשמיים… אז הוא ביקש. המקדש לכבודו, שנחנך באותו היום בו ביקרנו בו, במקרה, היה הדבר המפואר והצבעוני שראינו בהודו. מלא בתמונות ופסלים של אותו נזיר צנוע. השיא במקדש נראה…
הדרך לרישיקש עוברת בעיר הארידוואר הגדולה והסמוכה, לשם מגיעה הרכבת. ביום בו הגענו לרישיקש, הבטחנו שנחזור לסיבוב קצר בהארידוואר. מבעד לחלון הרכב, היא נראיתה מסבירת-פנים יחסית לעיר הודית טיפוסית. הודים עירומים למחצה רחצו בגנגס, נשרים מעופפים מעל, פסל ענק הביט אלינו, כל פינה נראתה כמו פינת חמד מלאה הזדמנויות-צילום. באחד הימים נסענו באוטובוס לסיור לא-מודרך בהארידוואר. לא ראינו אפילו תייר מערבי אחד, וזה היה הפסד שלהם. כל מה שראינו מסביב היה מרתק ויפה יותר עשרות מונים מהשכונות המתויירות של האזור. עוד תמונות מרישיקש בפייסבוק >
בעיקרון, אפשר להשיג כאן עיתונים באנגלית. אני כותב "בעיקרון" בגלל שזו לא האנגלית שלמדתם בבית הספר ואלו לא החדשות שקראתם בידיעות או מעריב. ההיגיון ההפכפך והושנה מאד של הודו חודר גם למקום הקלאסי הזה והופך אותו לשונה ומקורי. בסדרת פוסטים אלו, אנסה לתת לכם לטעום קצת מהניחוח המקומי של תקשורת המונים.
לפני הטיול היה לנו ארון גדול מאד. שליש ממנו היה מאוכלס בבגדים של אליזרין, שני מדפים באלו של תומסו. עשינו שתי מכירות בהן נמכרו עשרות מהבגדים הוורודים של אליזרין ואף לא אחד של תומסו. נשארו לנו מספר עשרות רבות של פריטי לבוש. 90 אחוזים מהם השארנו בארגזים ושקיות ניילון אצל ההורים של תומסו. לטיול יצאנו עם שתי ציפיות. הציפית של אליזרין מלאה לגמרי בבגדים וזו של תומסו חצי מלאה. הויתור של אליזרין גדול בהרבה. יום הולדת 25 ללייזה: ברישיקש אין בירה בכלל. כדי להביא שתייה למסיבה היינו צריכים להגיע למקום שנמצא 15 קילומטר משם. בשביל להשכיר אופנוע (לא חוקי ברישיקש)…
הודו מאד פוטוגנית ולא עושה לי חשק לצלם בכלל. אני כבר חודשיים כאן, והרבה יותר מעניין בעיני להיות נוכח בחוויות שאנחנו עוברים.
מעט מאד דברים עשיתי באופן קבוע. מלבד עבודה, אליה הלכתי כל יום חמש פעמים בשבוע, ומין, לא היו לי תכניות או תחביבים שהיו חלק בלתי נפרד מלוח הזמנים שלי. חוץ מכדורסל.